לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

pointless end.

לפני 4 שבועות. רביעי, 25 בספטמבר 2019, בשעה 00:41

המטרה היא ברורה: לפגוע!

המילים שיוצאות לו מהפה מכוונות  מטרה, פגיעה ישירה 3, מילים, הצליח לו , פגע.

הדמעות עצורות עד שלב מסויים, ואז מגיע הפירוק.

זה פגוע, 

הכוונה ברורה.

הלמידה מיהכן למד זאת גם מובנת.

פלישה לאיזשהו חלל וחלום שקוסם לו.

ולמרות  ההבנה, אני נפגעת.

הדמעות לא מפסיקות לרדת והמסקרה שלא נשטפה כולה שורפת את העין.

 

היצורה השחורה והקטנה באה לנחם, היא לא מדברת אך ברק עיניה מספיק .

 

לפני חודש. שלישי, 3 בספטמבר 2019, בשעה 22:33

כבר הרבה זמן מרגישה ככה,

חסרת כל רוח חיים,פשוט יושבת על הגדר,

חסרת תשוקה לחיים - הם עוברים, לא יפה, לא מיוחדת

חוסר ריגוש במין, בחיים, הכל תפל וחסר טעם.

פה ושם נפגעת מהמילים הקטנות או מרמת ההשקעה לא בי.

 

יום האכזבה , העלבון יושבת ובולעת דמעות , נמנעת משיחות כאלו שיגרמו לי לבכות.

הרגשת ה"מוסללות" מכה בי.

החוסר תשוקה להחיים,

היום יום שוחק אותי, ממש כמו צמיג שכבר בסוף ימיו.

איפה הסקס הפרוע , ה"אלימות" באמצע הרחוב?

איפה הערפד נעלם, תחושה של חוסר תועלת וניסיון ב"לא להפריע"

הרבה יושב לי על הלב.

חוסר כוח להתמודד ולעבור את גלגל השיניים של היום הבא.

הרגשת אופריה של טוב לי וכייף לי , היכן את?

לפני חודש. שישי, 30 באוגוסט 2019, בשעה 12:20

שבוע אינטנסיבי ,שבוע הבא הולך להיות קשוח יותר.

עבודה חדשה שאני מבינה שמה שאני אשקיע זה מה שיצא.

סגירת שכירות ומעבר סופי אליו, 

פחד אימים. 

 

סגירת חשבונות ולהתחיל לנוע הלאה...

לשחרר  דברים,  לשחרר פחדים.

להגיד "לא"  למי שמציף יותר.

 

משפחה שבזמן האחרון  דורשים מעבר, 

חברים עם דרישות.

בעצם לכולם יש דרישות, כל הזמן וצפייה.

 

והמון עזרה שאני מקבלת אותה מאנשים שלא חייבים, סוג של תפילת הודיה  מתנגנת בלבי,

על מה שיש , על מה שאין, על מה שהיה  ועל מה שעוד יגיע.

 

והשקט, זה הקפה עם הסודה.

ההבנה שהם ביחד וטוב להם, זמן איכות שלהם ♡ גם על זה אני מודה , הזדמנות שלא מובנת מאליו.

♡הילדה מתייצבת ומתגבשת.

♡הילד טס.

♡ והקטנה עם העיניים השחורות והזנב התקשקש איתי.

 

♡השקט בתוך ההתחלות והשינוים.

שבת שלום.

 

 

לפני חודשיים. רביעי, 14 באוגוסט 2019, בשעה 20:24

הרבה תסכול,

המון ממנו,

דאון. 

חוסר ביטחון, 

חוסר וודאות, 

 

חוסר התאמה בין מילים למעשים.

 

חוסר שיריון, חוסר מגננות.

שקיפות עם כובד לב. 

בדידות.

רקע עמוס.

ירייה ללב.

תנשמי, תחייכי, תראי שכייף לך,

כרגע fake it until you make it. 

תחייכי.

הכל לטובה. 

 

לפני חודשיים. שישי, 26 ביולי 2019, בשעה 02:38

רואים  סרט,

 

"A star was born"- ספויילר בשורה הבאה!

היא הולכת להופעה והוא מתאבד לו.

 

נזכרת בסבא שלי,

הוא היה הראשון שעימת אותי עם המציאות 

"אתמול היה ועכשיו כבר אין לך"

מאותו רגע הבנתי, שאני אף פעם לא אדע מתי אראה מישהו בפעם האחרונה, האם זו הנשיקה האחרונה שלנו? סקס אחרון? חיבוק? שיחה?

כל אותם הדברים שנראים טרוויאלים.

 

האם מחר אקום לאותה מציאות? 

 

אין איך  לצפות. דברים כאלו.

זמן הוא דבר יקר ערך, זיכרונות הם דבר שאין לו תחליף. 

אלו  דברים שאנחנו מייצרים אותם, 

 

קשה להגיע למצב המיצוי של ה"פעם האחרונה" 

כי אין לדעת מתי היא.....

לפני 3 חודשים. שלישי, 16 ביולי 2019, בשעה 22:51

כמו קיר שמתחיל להתקלף ולהיסדק,

הקשים , הדברים הטובים, הפגיעות שכמו חץ שמופנה למרכז המטרה.

החוסר נשימה,

החיוך.

הרבה כוחות

הרבה אור

הרבה מנהרה

שברים ושפכטלים.

יכולת ההכלה טרם מובנת לי.

שלי ולא מובן איפה הקצה שלה.

שברים, סדקים ותיקונים.

לפני 3 חודשים. רביעי, 3 ביולי 2019, בשעה 17:15

בשנים האחרונות  אני כבר לא מזהה את הילדה הלוחמנית במראה , הזאת שלוקחת את הלפיד ומבעירה את שביל הדלק.

מסתכלת על עצמי בשנים האחרונות  ומבינה שעברתי  ריכוך, יותר רגישה לסביבה, יותר כואבת,

יותר נגישה.

 

מתבגרת וכבר נהיית מבוגרת אט אט...

השנים חולפות להן ואני משתנה יחד איתם.

כבר לא שואלת שאלות שיודעת שאת התשובה אך אחד לא באמת יוכל לספק לי.

 

התרכתי.

לפני 3 חודשים. שני, 1 ביולי 2019, בשעה 00:58

זה מין קטע כזה,

להרגיש זרה ,

זרה.

 

לא פה,

לא שם.

 

אורחת בכל מקום.

 

זרה.

לפני 3 חודשים. חמישי, 27 ביוני 2019, בשעה 15:13

יש איזשהו קסם בלהיות לידו כמעט 24/7, 

מעניין מתי זה יתייש אותו  ומתי אני אקבל את  ה"לכי הביתה". 

בין לבין  הוא אומר -

"נמלים תעשי בבית שלך"

"אמצא לך תחליף "

"דברים שאת צריכה"

ועוד כל מיני חמודים כאלו במהלך היים...

 

מרגישה קצת שקופה לפעמים.כמו אתמול:

הוא עובד ואני מגישה ומנקה והוא מבחינתו זאת.יכלה להיות כל אחת.עם.פרצוף אחר.

 

לעומת זאת הרגע הקטן בלילה  בין זה "לא נעים לי" לבין שם עלי את הראש ומנשק, אני קצת נלחצת מאחת הנשיקות הוא בלתי צפוי, פחד דק עובר לי בכל עמוד השידרה.

עדין מוצפת  בכל מיני פחדים,

שהוא ילך, שימאס לו ממני.

"תעשי מה שבא לך, סעי, לכי לים...עופי"

באמת לא אכפת לו? פחד מכרסם.

 

ועדין  מעדיפה להיות צמודה אליו. 

לפני 5 חודשים. שני, 6 במאי 2019, בשעה 20:55

אני מספרת לו את הסיפור, 

אומרת את האמת 

"הוציאו לי את הרוח  מהמפרשים".

אני קצת לא אוהבת את עצמי בגלל  שאני לא יודעת לוותר.

כן, בא לי להגיד, סעמק זה לא שלי.

 

ויודעת שזה שלך, לוקחת קצת הפסקה שחיונית לי. 

מתייעצת עם אשת מקצוע,  היא אומרת את מה שחשבתי ומחדדת לי "לא לוותר, להמשיך להשקיע, אל  תפחדי. אני יודעת שזה קשה, מייאש,מתייש, אבל תזכרי שלך פחות קשה ממנו"

יודעת.

כנראה שאני באמת עקשנית מיידי, והיא צודקת.

היא אומרת לי "אל תדאגי, יהיה בסדר "

אני מחייכת לה חיוך חצי מיואש "אני לא רוצה "בסדר", אני רוצה שיהיה טוב לכולם".

 

:/ Don't give up.