לפני 6 שנים. 7 באוגוסט 2017 בשעה 16:55
יושבת במרפסת שהיא לא באמת שלי,
התיקים תמיד מוכנים ללארוז וללכת,
רק לפני שבוע וחצי ארזתי ואז מבינה שעוד שבועים אורזת שוב לא יודעת לאן...
חוסר יציבות, שומדבר לא באמת שלי,
אפילו אני לא בטוחה שאני שייכת לעצמי, במיוחד שכל חוש אפשרי בוגד בי.
"תהיי רגועה, הכל יסתדר"
ורק אני בוכה אל הקירות, הלב והמוח לא נותנים מנוח.
יושבת שותה שנדי , מעשנת סיגריה ואז השיר הזה מגיע:
לא לנדוד שוב לא לנדוד...
מחסירה פעימה ואז עוד הרבה פעימות כאלה.
לא לנדוד.