הליכה מאוסה שעברו רק 9 דק' שמרגיש כמו לפחות חצי שעה...
20 דק' לא עושה יותר! (כמו ילדה קטנה שרוקעת עם הרגל).
מפה לשם מתחילה לגלגל את הערוצים, דמות של אישה וילדה שפניה מטושטשות, משהו תופס אותי.
היא מספרת אליה, ילדה אילמת - חירשת שהיא מאמצת בסופו של דבר הכל מתגלה כתרמית, זו אישה בת 30 שהתחזתה לילדה והיא אירחה אותה בביתה, לא חירשת, לא אילמת - אישה בת 30. הזייה ההליכה כבר מתמשכת למעל שעה.
ואני קצת מקבילה את זה לעולם שלי,
מתחזים.
כולם פה קצת ולפעמיים הרבה מתחזים..."אני איש הייטק", "יש לי חברה" הכל עמדות כוח פסיכיות.
ואת...מחפשת עוצמה, כוח, דומנטיות.
ואת? תמימה?!
לא ממש את פשוט נותנת אמון באנשים, את לא מצפה שהחור שאת פוגשת שהוא דמות שהוא המציא לעצמו.
השאלה שנשאלת מדוע...?
כל תירוץ שתביאו לי...ישאר בגדר תירוץ.
מזכיר לי את המפגש הראשון שלי עם הכלוב....שום דבר לא יצדיק זאת.
וגם האחד אחריו היה "פנוי".
אמון? הכי קל לשבור.
נ.ב. גם נשים כאלו לא חסר. סתם מציגה מהצד שלי.
