אני תוהה אם ככה זה הולך להיות...
את תעמדי באמצע החדר, עירומה בחושך, כשאור נר חלש מאיר את האיזור. את תיהיי בגבך אליי ובעיניים מכוסות.
כשאגש מאחורייך, את תצטמררי מהמגע העדין של ידיי החולפות קלות על עורך: מהכתפיים, אט אט לזרועות, יורדות לצידי הגוף, לאגן.
שם אשתהה מעט, הן יסרקו בעדינות את התחת העסיסי שלך ויד אחת שלי תעבור קדימה אל בין רגלייך.
את תגנחי מעט כשאעביר יד על הכוס שלך וטיפה תתכווצי, אבל אז תשמעי אותי לוחש לאוזנך "אל תזוזי". את תקפאי שוב.
שתי ידיי מקדימה עכשיו, מרפרפות על עורך עד לשדיים. את מרגישה את הזקפה הקשה שלי מתחככת לך בתחת.
אני לא מועך לך את השדיים - זוכרת? אני בשליטה - אני חופן אותם בעדינות, משתהה מעט על הפטמות ויד אחת עולה מעלה אל צווארך,
מלטפת ועולה אל פיך. אני אני מכניס אצבע אחת אל תוך פיך ועל אף הוראותיי, את לא מסוגלת שלא למצוץ אותה. ידעתי שלא תיהיי מסוגלת.
והפעם אני לא אומר לך לעצור.
לא, זה לא יהיה עדין וזה לא יהיה "מעשה אהבה". זה יהיה זיון חזק, כואב עד עונג ומיוזע. זה יהיה מלוכלך וזה יהיה עוצמתי.
אז למה כל העדינות עד עכשיו? פשוט: אני לומד אותך, אני קורא את הגוף שלך. כמו ילד שבוחן צעצוע חדש שקיבל.
כמו עיוור שקורא ספר בכתב ברייל. אני מכסה כל חלק בך במגע של שייכות.
עכשיו את שייכת לי.
ועכשיו... נתחיל.
