הוא איננו עוד.
כל שהיה, כל שצבר - מה שלא איבד, ויתר עליו מרצון, השליך לתוך תהום עמוקה.
ועכשיו הוא עומד על פיה, תוהה אם הוא עצמו יהיה הדבר הבא שישליך פנימה.
לא מזמן הוא אמר את השלום האחרון שלו. עצם עיניים ונתן לעצמו ליפול קדימה, אל התהום.
אבל מישהו תפס אותו ומשך אותו 2 צעדים אחורה. ושם הוא נשאר.
כיום הוא עדיין כאן, עומד על פי תהום. שני צעדים ממנה - עוד צעד אחורה? עוד צעד קדימה?
האם זה ישנה למישהו? האם העולם לא יסוב על צירו? האם השמש לא תזרח מחר? הכוכבים לא יזהרו בלילה?
הוא שוכב בחושך במקום שפעם היה לו בית. אומרים שהבית הוא היכן שנמצא ליבך - ומה אם ליבך אבד לך? ומה אם ענן שחור ממלא את
מקומה של נשמה שלמרבה האירוניה, מעולם לא האמנת בקיומה?
חלול, ריק מתוכן. בפנים רק שאריות של מה שהופך אדם לאדם. רסיסים שעם הזמן ימוגו. קליפה מהלכת נטולת משמעות וחסרת כל ייחוד.
והוא שוב מחליק - הקרקע שוב מתחילה להישמט תחתיו. הוא מביט מעבר לכתף - אף אחד לא כאן כדי למשוך אותך הפעם.
והתהום מתקרבת...
