לפני 8 שנים. 14 בנובמבר 2015 בשעה 21:59
כבר חודשים שאני גר לבד. ומאז למדתי להעריך מאוד שקט.
נכון, כשמתחשקת לי שיחה אינטיליגנטית, אני מדבר לעצמי פה ושם, אבל אחרי 30 שנה? מיציתי את נושאי השיחה שלי איתי.
אז שקט עכשיו - שעות על גבי שעות של דממה.
ולפעמים כשאני שוב נאלץ להשתמש בקול שלי, אני מופתע מהצליל שלו. אני כבר לא שומע אותו כמו פעם בחלל הבית הזה.
השקט הוא חבר. ולפעמים זה כל מה שאתה רוצה.
זה לא שאתה לא אוהב את המשפחה או החברים שלך, פשוט כשאתה בבית שלך... אתה אוהב את השקט יותר.
