לפני 8 שנים. 24 בינואר 2016 בשעה 7:23
פעם בכמה זמן, אני חוטא בעוגיות.
זה טעים לי, זה מתוק לי, זה מטמא את הגוף ומנקה את הנשמה.
יום אחד נתקלתי בעוגיה שבורה. בד"כ אני נוטה לדלג הלאה, כי השלמות פשוט מושכות יותר לאכול אותן. אסתטיקה מוכרת ושיט...
אבל משהו בעוגיה השבורה הזאת גרם לי לעצור. גרם לי לרצות להפוך אותה לשלמה. לא כי אני מושיע-העוגיות הגדול - אלא כי ראיתי את מה שהיא באמת: שבורה, אבל מושלמת.
אני יודע שגם אם נצליח, השברים לא יעלמו.
הם יחוברו, אבל תמיד יראו את המקומות שבו הם נוצרו.
וזה בסדר - אלה צלקות קרב. מזכרות ממלחמה ארוכה שעדיין נמשכת.
היא מתוקה, היא שבורה והיא שלמה לחלוטין.
זאת העוגיה שלי... והיא העוגיה הכי טעימה בקופסה.
