יוסי שמע את הצלצול של הודעת טקסט בדיוק כשהוא יצא ממכוניתו, ובלי לחשוב על זה הוא עצר ופתח את הרוכסן של מכנסיו, הכי רחב שהוא רק הצליח. זה השאיר את התחתונים שלו חשופים, אבל לא לאורך זמן. רגעים ספורים בלבד לאחר שהוא סיים, הוא גלגל אותם על ירכיו המאסיביים והחלקים ויצא בזהירות מתוך לולאת הבד המקומט, מכניס את התחתונים היטב לכיס של הז'קט העור שלו, לפני שיצא לחניון, עם רוח סתיו צוננת מלטפת את אשכיו דרך הג'ינס הדקיק שחזר למקומו. רק כשהוא בדק את הטלפון שלו כדי לראות מי שלח לו הודעה, סוף סוף עלה בדעתו שיש משהו חריג במעשיו, ועד אז זה הרגיש יותר מדי כמו עובדה מוגמרת כדי לנסות להתנגד.
זה לא מנע ממנו מלשלוח תשובה לחבר שלו. 'כלב ערמומי', הוא סימס, לא מצליח להתחמק מהאופן שבו הרוח דיגדגה את איברו המתקשח, שהוא אפילו לא ממש שם לב לעוררות הגוברת בו עד לרגע זה. זה לא היה רק עניין של לא לזכור את ההצעה להוריד את התחתונים בפקודה; יוסי בכנות לא זכר שהגדיר את צליל ההתראה הספציפי הזה בטלפון שלו, וגם לא זכר שהוא מסר את הסלולרי שלו למירון כדי שיוכל לתכנת אותו בעזרת הצלילים. הרעיון שיש לו בראש אוסף שלם של טריגרים סודיים, שכל אחד מהם מחובר לצלצול אחר במכשיר שיוסי לקח איתו לכל מקום, גרם לזין שלו לפעום על סף גמירה, עד שהוא נאלץ למשוך את ידו במודע לכסות את קידמת מכנסיו, בכל פעם שהוא עבר מצלמת אבטחה, מסתיר את הרטיבות המתפשטת.
התשובה להודעת הטקסט הגיעה בדיוק כשיוסי עלה למעלית, מלווה ברעש קטן שגרם לשרירי החזה של יוסי לכאוב בציפייה נעימה. 'יותר ערמומי ממה שאתה יודע', נאמר, מלווה באימוג'י קטן של פרה, ויוסי צמצם את עיניו מתוך הבנה עצובה שהוא קבע משהו בטלפון שלו, כך שכל אימוג'י שונה יפעיל צלילי התראה שונים, וכל צליל עשה משהו אחר למוחו החלש והפגיע של יוסי. זה לבד גרם לו לרצות לדחוס את האצבעות שלו לתוך מכנסיו הצמודים ולשפשף עד שהוא לא יוכל ללכת ישר, אבל הייתה מצלמה במעלית. וגם אם לא הייתה, יוסי היה די בטוח שמה שהידיים שלו רוצות לעשות יותר מאשר כל דבר כרגע היה למשוך את הפטמות הגדולות והזנותיות שלו, עד שהוא יאנח בהנאה ריקנית.
הרעיון האיץ את צעדיו כשהוא התקדם במסדרון לעבר דירתם, והוא בקושי הספיק לסגור את הדלת לפני שהתיכנות שלו השתלט, והוא משך את הצווארון הנמתח של חולצת האימונים הצמודה שלו, ואז התחיל לצבוט את פטמותיו בין האגודל והאצבע ולמשוך בהן בתנועות לסירוגין. "י-אתה, אני... לעזאזל, אתה ערמומי, אתה, אתה... ממ-מ-מוווו," גנח יוסי, מרגיש את האינטלקט שלו חומק תחת מתקפת האקסטזה הצייתנית. בעוד כמה צעדים האחרונים, יוסי נפטר משארית בגדיו, קורס ממש לרגליו של מירון, צונח באיטיות על ברכיו בתנוחה רחבה ופרושת רגליים שהראתה בצורה מושלמת את איברו המזיל והרוטט.
"אבל אתה אוהב אותי ערמומי, נכון, מתוק?" שאל מירון, והקיש על הטלפון שלו כדי לשלוח הודעה נוספת. הפעם ההודעה נשמעה כמו מישהו מנגן במהירות על משרוקית, ולמרות שליוסי לא היה שום זיכרון מודע למה זה אומר, הוא לא יכל שלא לקשר את הצליל עם תמונה נפשית חיה מאוד. הוא בהה בחברו הטוב, יושב על הספה עירום לגמרי, ועם תכונה אחת בולטת מאד. ולפני שהמחשבה הספיקה להשתרש במוחו המבולבל והחרמן, יוסי פשוט רכן קדימה ובלע את כל העניין בלגימה זועמת אחת. זו הייתה רק ההתחלה של המשחק המקדים שלהם... ורק הרמז הקל ביותר לתענוגות שעוד יבואו.