"אוי, איזה כלבלב טוב אתה!" המהפנט שלך אמר. הרגשת ניצוץ של התרגשות, שמחה ואז בלבול כשהוא קרא לך ככה. הוא שם את ידו על ראשך, וגירד באהבה וברכות את שיערך ואוזנייך. חלק ממך חשב להתרחק ממגעו, אבל זה הרגיש ממש טוב.
משהו בטח השתנה על הפנים שלך, כי הוא משך את היד שלו לאחור, ונראה מודאג. "מה קורה, חמוד?" הוא שאל.
לקחת לך רגע להתאפס, עדיין מתענג על תחושת היד שלו מטיילת לך בשיער. "אני בדרך כלל לא ממש אוהב שיקראו לי כלבלב." ענית.
הוא חייך בהפתעה מעושה. "בדרך כלל? אז אהבת את זה כשקראתי לך כלבלב טוב עכשיו?"
שוב, הרגשת פרץ של התרגשות כששמעת אותו אומר את המילים האלה.
"כֵּן. אני- זה הרגיש אחרת." אמרת. החיוך שלו התרחב. "טוֹב. זה רק אומר שזה עובד".
"זֶה?" אמרת, פגשת את מבטו בבלבול. "כֵּן. ההתניה. העבודה שאני משקיע כדי להפוך אותך לכלבלב הטוב שלי." הוא הרים משהו בידו, ולחץ עליו. זה השמיע רעש חזק, מין קליק, ורגשות כניעה חזקים שטפו והציפו אותך פתאום.
אדונך חייך כשראה איך זה השפיע עליך. "אתה כל כך חמוד ככה! אני שמח שאמרת כן לזה, גם אם רצית שאנעל את הזיכרונות של התהליך מהמוח הער שלך. אז זה מה שעשינו יחד. נעלנו את האימונים שלך מהזיכרון, והפכנו אותך לכלבלב הטוב שלי, מבלי שתדע על זה בכלל!"
הביטחון שלך התערער - לא יכולת לזכור את זה. שום דבר מזה. האם הוא מנסה לעבוד עליך? האם באמת ביקשת את זה? להיות כלבלב של אדונך, של החבר שלך? אבל, זו כנראה הייתה הנקודה, חשבת. חוסר הידיעה, חוסר הביטחון, היו מפחידים, אבל גם מגרים, איכשהו. ואז, הוא לקח את הסנטר שלך בידו, עדיין מחייך. "שקט, כלבלב. אתה לא צריך לדאוג, או אפילו לחשוב. רק תן למחשבות שלך לשקוע, להיעלם ולהיסחף בשבילי.
כלבלבים לא דואגים מכלום. פשוט תהיה כלבלב טוב בשבילי, ותן לי ללטף אותך."
וזה, כבר נשמע לך טוב מדי מכדי לסרב לו. וכמעט מבלי לשים לב, נבחת בשמחה והתרגשות.