"בוקר טוב, עבד."
"בוקר טוב, אדון," ענה העבד בקול צרוד.
בשל מהירות תשובתו, רוס הניח שהוא היה ער כבר זמן מה, ממתין בקוצר רוח לשובו של האייל.
"בוקר טוב, אדון," לחש רוס אחריו, מעביר אצבע אחת על הבליטה במכנסיו.
רק שמיעת קולו של האייל הספיקה כדי לסחוט ממנו תגובה כזו כעת. ביומיים שחלפו מאז התקשורת האחרונה שלו עם המפקח, הוא הקשיב לשניהם במהלך בעשרות מעשים שהוא יכול היה רק לדמיין מהצלילים שהם השמיעו. הוא צדק כשהמשיך להקשיב, למרות הכל.
לאחר שעות של סטירות רטובות עם הזין של האייל על פניו של האובייקט ובליעה של ליטרים של זרע סמיך, האובייקט שפך עוד מידע לאדונו, כולל הכתובת לעמדת האזנה סמוכה, שלמרבה המזל, לא הייתה זו שרוס ישב בה כרגע.
כגמול, האדון פינק אותו בעוד לפחות שתי אורגזמות נוספות, והזכיר לו כל הזמן איזה עבד צייתן ומנומס הוא הפך להיות תוך ימים ספורים בלבד. עד כמה טוב היה לו להיכנע עוד ועוד, עד שלא נותר לו מה לתת, ואדונו יהפוך לבעלים המלא והמוחלט שלו.
רוס לא ספר את האורגזמות שלו. אף אחד לעולם לא יידע עליהן, הוא הבטיח לעצמו, שומר את הזרע שנשפך בתוך מכנסיו או בתחתוניו, שייזרקו לאשפה מאוחר יותר.
"כלבלב זנותי. אתה לא יכול לחכות לחשוף בפני עוד סודות, נכון?" גרגר קולו של המטרה באוזניו, גורם לרוס לרעוד בכיסאו וללטף את איבר מינו עוד כמה פעמים.
"בבקשה, אדון," ייבב האובייקט.
"מתחנן לבגוד בבעלי בריתך לשעבר. מתחנן שאקח ממך הכל. עבד פתטי. עבד טוב."
רוס נשך את שפתו ויילל בסנכרון מושלם עם העבד. ברגעים כאלה, מחשבותיו נראו תמיד כאילו הן נודדות לאיזה מידע הוא יכול היה להדליף, אם הוא היה אזוק בחדר הזה. הוא עצם את עיניו, מקשיב לנשימתו של האייל, איבר מינו קופץ במכנסיו, תוך שהוא חושב על שמות וכתובות שהוא יכול למכור. הוא יכול למכור לאדון את מנהל התפעול בסוכנות.
הוא דמיין את דמותו הפרועה של דיוויד מייסון עצמו, המפקח העליון, כפוף מעל שולחן, ישבנו נחבט שוב ושוב על ידי האדון, ואצבעותיו נעות במהירות אל הבליטה הרטובה במכנסיו. נשיקות רטובות ורשלניות ממלאות את אוזניו, והוא שוקע בפנטזיה שלו עצמו כורע ברך מתחת לאייל, מכין את הבוס לשעבר שלו להיטחן על ידי האדון, ומחמם את האדון על ידי מציצה ונשיקה של הביצים האדירות ההן.
הוא רק ייחל שהיו לו עוד סודות לחשוף. אילו רק המשימה הזו הייתה מגיעה קצת יותר מאוחר בקריירה שלו, עם עוד סודות ובני ברית שהוא יכל היה למכור תמורת עוד טעימה אחת מהזין הזה. לא הייתה שום דרך שלשרמוטה מעבר לרחוב היה עוד מידע רב לתת, בקצב שבו הוא הודה בדברים עכשיו. לפעמים, רוס פנטז על הווידוי הסופי של הזונה הקטנה, שיהיה המיקום של עמדת ההאזנה שלו, ממש מעבר לרחוב.
הוא לעולם לא יוכל לברוח בזמן. הוא יהיה מוקף, הוא ייגרר לאותו חדר, יהיה נתון לאותן טכניקות. אם זה יקרה מיד אחרי שהוא יסיים דיווח עם מייסון, הם אפילו לא ישימו לב שהוא נעדר לעוד שלושה ימים. מספיק זמן בשביל שהאדון ישבור אותו לגמרי. הצלילים באוזניו עברו לצליל של הכלב שמצץ את זין, והוא ליטף את עצמו מהר יותר, מדמיין את הזין הזה ממלא את כל פיו.
תקתוק השעון חזר היום, מה שהיה פחות נפוץ בימים האחרונים של ההאזנה. תגובתו המותנית של לחץ חרד בחזהו התחלפה כמעט מיד על ידי תחושת עוררות ומיקוד רגועה.
הוא יכל לשמוע את השינוי בקצב של העבד, הופך מהיר וחלק יותר ונוח יותר עם הזין הזה בגרון. רוס כבר היה קרוב, כל כך קרוב, שהוא היה צריך להוריד את ידיו לרגע ופשוט לפעום בקצב השעון לזמן מה, עד ששמע את הנהמה הגרונית הייחודית של האדון המתקרב לאורגזמה. רק אז הוא חזר ללטף את עצמו במהירות ובהתלהבות, מתזמן את האורגזמה שלו להגיע מיד לאחר ששמע את העבד מתחיל לבלוע.
הוא עצם את עיניו, בולע רוק, מדמיין את הטעם של הזרע של האדון ממלא את פיו ואת החום נשפך במורד גרונו, או נורה מעל חוטמו בחבלים עבים ומשפילים של כניעה.
הוא צנח במושבו, רק מקשיב לפעימות ליבו, לנשימתו, לנשימותיהם המתנשפות של האדון והעבד, ולתקתוק המתמיד של השעון. זו הייתה סימפוניה של רגיעה הוללת שגרמה לו לעצום את עיניו ולהאט את נשימתו יחד איתן.
"עבד טוב. נפלת כל כך רחוק בזמן כה קצר. אתה כמעט מוכן לקבל את חייך החדשים."
"אני- אני מוכן, אדון. אני מוכן-" ניסה העבד להתעקש, לפני שדבריו נקטעו על ידי משהו שנדחף אל מול שפתיו, אותו החל מיידי למצוץ ולנשק.
רוס חרק שיניים ודחף את ידיו אל מצחו בפרץ ביזארי של תסכול וחרדה. עד כמה עמוק יותר באמת יכול העבד ליפול? ומה הוא יעשה כשזה ייגמר?
"זה ייגמר כשאני אגיד," אמר האדון, ושלח צמרמורת דרך עמוד השדרה של רוס.
אותם רגעים קטנים של צירוף מקרים, שבהם נראה כאילו האדון מדבר אליו ישירות הפכו נפוצים יותר לאחרונה, ובכל פעם, הם גרמו לגרונו להתכווץ ולפרפרים בבטנו להשתולל. האדון צדק. לא היה לו מה לעשות בעניין, ולא היה לו מה לדאוג. הוא נרגע שוב, מלטף בעצלתיים את גופו המכוסה כולו בזרע קשה למחצה.
"אנחנו יוצאים לטיול בקרוב, עבד."
"אדון?"
רוס קפא באמצע הליטוף.
"שום דבר קבוע. לפחות לא עדיין." הקלה הציפה אותו, והוא חזר ללטף את עצמו באנחה. "רק צריך לצאת לכמה שעות לבדיקה שגרתית," הסביר האדון. "גם אתה תצטרף אלי. אבל אז אנחנו חוזרים."
"כן, אדון," אמרו רוס והעבד יחד.
המשך יבוא....