עיניו של הראל פקוחות, אבל שום דבר לא באמת קיים בראש שלו כרגע. הוא פשוט נכבה כמו נורה ברגע שבני השתמש במילת הקסם, קורס לריקנות רפויה ומוחלטת כל כך עד שהוא אפילו לא שם לב לכך שבני התחיל מקלף את בגדיו מעליו, או כשבני התחיל לדחוף את איבר מינו בגסות לתוך החור הפעור שלו. בני לא ידע אם הוא מודע בכלל למשהו כשהוא ככה. הוא בהחלט לא זכר מה שבני עושה לו כבר שבועות, אבל הוא היה לא בטוח אם הראל גולש איפשהו בתוך הראש שלו וחי פנטזיה קטנה ומאושרת של ישיבה בגינה שלווה, או שזה סתם כמו שינה בשבילו. כך או כך, הוא כרגע סתם חור חם ורטוב בשביל בני לזיין עכשיו.
לפעמים בני היה רוצה לדעת, כי הוא לא הצליח להכחיש בפני עצמו את הרצון ליהנות מהפתיחות של הראל להיפנוזה ביותר דרכים מאשר סתם לזיין את גופו הרפוי וחסר ההתנגדות בכל פעם שתהיה לו הזדמנות. אבל בני לא היה ממש מומחה בתחום. הוא אפילו לא ממש החזיק בידע הנפוץ בציבור. ובפעמים המעטות שבהן הוא התחיל לקרוא על הנושא, זה היה פשוט משעמם ומעצבן, והוא גילה שהוא מעדיף את הסיפוק המיידי של הפיכת הראל לבובת הזיון חסרת המחשבה שלו יותר מדי מכדי להתעניין בלמידת משהו אחר. הוא פשוט לא היה הטיפוס הקורא והלומד. בני שמח שיש לו בובה-זונה שהוא יכול להכניס לשימוש מתי שהוא רוצה. הוא שמח שהראל, באופן אוטומטי ובלי מחשבה, תמיד מצא לעצמו הסברים על פערי הזמן, והסביר לעצמו את כל הראיות שהוא אי פעם שקע בטראנס כסוג של חלומות או סתם שרעפים. בני נשבע שהוא יגלה עוד על איך כל זה עובד, אם אי פעם יפגוש שוב את הבחור שעשה את זה להראל.
זה לפעמים נושא הפנטזיות שלו, בזמן שהוא חורש את התחת של הראל שבוהה בחלל ריק, שפתיו פשוקות ולשונו מתנפנפת החוצה. הוא חושב לפגוש שוב את הגבר הזה, לשכנע אותו להראות לו את כל הטריגרים שהוא שתל במוחו של הראל במהלך הזמן שלהם ביחד, ולגלות את כל הסודות הכלואים במוחו המהופנט של חברו. אפילו רק להכניס אותו לטראנס שיאפשר להראל לדבר יספיק לבני. הראל יהיה חסר הגנה לחלוטין וישמח לספר לו בדיוק איך להתנות אותו עמוק יותר... אבל כל מה שהראל יכל לעשות כרגע זה לשכב שם, שריריו רגועים מדי אפילו מכדי להחזיק אותו זקוף. זה הדבר היחיד שבריאן יודע לעשות איתו, אבל זה עדיין עוצמתי בצורה משכרת.
כמובן שהוא יודע שזה לא בסדר. הוא ידע שהוא לא היה צריך להאזין באותו יום בקרקס, אבל החולשה שבתוכו לא אפשרה לו להקשיב למצפונו גם אז. הוא הקשיב לאחד מעובדי הקרקס שותל את ההדק במוחו הריק של הראל. הוא צפה בו מזיין את הראל במקום שבו נפל על הקרקע, ואפילו באותו רגע הוא הרגיש אמונה עמוקה ובטוחה שהוא לא יוכל לעצור את עצמו מלנסות את זה ברגע שהם יהיו לבד ביחד. הוא גם לא הצליח לוותר על זה, להפסיק להשתמש בגופו של הראל. יותר ויותר, הזמן שלהם "מבלים" יחד כחברים הפך פשוט להראל בוהה בריקנות מוחלטת במה שהיה במקרה לפניו, בזמן שבני מרוקן את הביצים שלו לתוכו, והוא לא מצליח להפסיק. זו כבר התמכרות של ממש, בני הבין.
הוא גומר לתוך הראל, מוצף מפרץ הכוח שהוא מרגיש, והפעם הוא אפילו לא טורח להעיר אותו. לא כשהוא יודע שהמראה שלו ככה, רפוי וחסר אונים כשזרעו של בני דולף מחור התחת שלו, הולך לגרום לבני להתקשות שוב תוך שניות. בני מקווה שהראל יצליח להסביר לעצמו למה הוא מכוסה בשפיך כשהוא יתעורר, כי הפעם הוא החליט לא לטשטש את הראיות. הרעיון עורר אותו מאד, הראל מסתובב כל היום כמו זונה, מרוח בזרע של בני. הוא גם לא הצליח להביא את עצמו ללבוש קונדום כשהוא מזיין את הראל... למה לטרוח?
בני לא מצליח לשקר לעצמו. הוא רוצה עוד כוח ועוד שליטה. והוא מבין, שאפילו אם לעולם לא יבין איך המוח של הראל עובד עכשיו, הוא יכול תמיד להתעלל בו יותר ולהשפיל אותו יותר, כל עוד הוא נתון לשליטתו, חסר הכרה לחלוטין.
וזה גורם לזין שלו לעמוד שוב, מוכן לסיבוב שני.