מה שסימטריה עושה לאנשים.
מילים ושיר
♪♡מפגינה מיוזעת שתבוא אליי אחרי הטרללת הפתטית בעזריאלי למלחמת אזרחים אינטימית ותתן לי להלום בה עם השלט שהיא הכינה בשבת תוך כדי שאני מוציא ממנה את כל החרא שהתקשורת הכניסה לה לראש ולקרוא לזה סשן ביזאר כבד מאוד.
מנסה לעוף עליי ואין לי זין להתפלסף איתו
אני פשוט מסיר את הכובע החורפי
חושף קרחת מרתיעה
שואל בשקט אוקסימורוני אם הוא מתחרקש איתי
ורגע לפני התגובה שלו מתבל ב- לך תקעווד
והוא כבר צולל לבד.
*עובד רק במלעיל ובהדגשה עדינה בח' וע'.
זה לא לגיטימי לבהות בישבן- עסיסי ככל שיהיה
במהלך ניחום אבלים.
בטח לא כשהאבא והארוס שלה לידה.
גם אם הוא עטוף בטייץ בהיר על גבול העירום.
פשוט לא.
עם תמונות פרופיל נשיות
עלולים לגרום לי לעשות להם לייק.
כי זה מחזיר אותי למורי הלא כל כך זקן.
גם לתמנים יש טריגרים יו נאוו. 🤦
כל פעם כשהתחת שלה מבקר אותי בחלומות
אני מתעורר לכרית רטובה?
ולמה אין ריח בחלומות?
ולמה היא לא מדברת שם? 🤦
כל המציאות נרדמת.
קצת חמלה.
ברור לי שאני לא מחדש לך
אבל לא קל להכיל את השיגעון המתוק שלך.
הרעש היה מנת חלקי כבר יותר מדי זמן ובשנים האחרונות אני רודף אחר השקט רק כדי שאוכל לצבור כוחות לרעש הבא.
מה שכן, אי אפשר להתעלם שהשגעון הזה גם מחיה.. אני יודע שהוא קיים למי שראוי לו, הרי אחרות כבר מזמן היו נופלות בגללו, אך הכלי שלך מחזיק מעמד ועל זה את מושא להערכה.
אותו טירוף גם מדגיש בך את הצדדים היותר אנושיים. שאת לא סתם מכונה של תחושות מלאכותיות שהחדירו לנו למוחות. טירוף כזה שנולד רק אצל הטבעיות.
אז בתוך כל החיכוך האגרסיבי הזה שלך עם עצמך ועם הסביבה, ישנה נקודת זמן שבה אני שולח יד אל הניצוצות הניגרים ממנו-
לעתים מתחמם ולרגעים נכווה
רק כדי שייצרב לי בתודעה אותה מציאות נדירה,
שכל מה שיוצא ממך לטובה ולרעה
זו פשוט האמת לאמיתה.
ולפעמים לא צריך יותר מזה..
את תאכלי את הגחנון שלי/
אני אטרוף את הקובנה שלך.
את תבלעי את הביצים שלי/
אני אלגום מהרסק שלך.
את תוסיפי סחוג מאוד חריף/
אני אוסיף חילבה מעט חריפה.
נפתח רוכסנים ו..
לא נזוז עד מוצש או עד שיעבור הריח.