מילים ושיר

לאמא הרכה שלי ולסבתא הקשוחה שלי ולאחות המסורה שלי ולדודה המהפכנית שלי ולניצולת השואה ז"ל המרגשת שלי ולגיסות החזקות שלי ולאחייניות הקסומות שלי ולאהבות הנדירות שלי ואפילו לאיזה רב ליברל שלימד אותי תורה שונה

שהחדירו בי מינקות ועד קרחות,

במודע ולא במודע את קדושת האישה.

גם אם היא סתומה.

בעיקר כשהיא סתומה.

לשמור איתי נידה מטעמים סקולריים?

גבריות

כשיש לך ספוטיפיי של ילדה בת 16 וחצי. 🤦

עדי זריפי.

אפילו רפי רשף מרטיב לידך..🌹

אבל כשהיא קוברת אותי עמוק בתוך הישבן שלה

זה לא באמת משפיל אותי. 🤫

רגע לפני הכניסה לדיכאון

אני מזכיר לעצמי שמזל שאני לא בשואה,

או באיזה גטו מחימר במרוקו החמה,

או בטריפולי/בגדד/דמשק מושפל ומסתתר

מהמון זועם ושטוף איבה,

או בברית המועצות הקומוניסטית והקפואה,

או במזרח אירופה עמוסת הפוגרומים והתבהלה,

או אפילו בפלשתינה מלאת הביצות והשממה.

שני דורות מפרידים ביני לבין האימה,

לפחות יש לי את הפריבילגיה להיכנס בשקט

למרה שחורה.

מזל שאני קיים בדור מפונק ונטול הערכה.

ולא ידעתי-

כשאני אוכל.

כשאני מעשן.

כשאני נוהם אחרי שלוק מהקפה.

כשאני עושה קליקים.

כשאני מכחכח קלות.

כשאני מגלח צוואר.

כשאני מורח דאודורנט.

כשאני מרים רק גבה אחת.

כשאני מלקק שפתיים.

כשאני מגרד זיפים.

כשאני מחייך ציניות.

כשאני זועם בשקט.

כשאני מותח את היד על ההגה בפניות.

כשאני מאחל לה בקול חצי צרוד לילה טוב.

כשאין לי שום כוונה להרטיב אותה באף אחת

מהפעולות הנל. 🖤

יפה יותר מריקוד של סבתא ונכדה.

הגדולה מלמדת אותה צעדים,

הקטנה ממלאת בה חיים.

שני קצוות שחודרים מבין כל העשורים,

מלמדים אותנו שאין דבר כזה פערים.

מאוהב להן בחיוכים..💕

תקראי לזה אינטואיציות,

אני אקרא לזה מכשפה לבנה.

בוחרות בך לאירוע פרטי-