מילים ושיר

רגע לפני הכניסה לדיכאון

אני מזכיר לעצמי שמזל שאני לא בשואה,

או באיזה גטו מחימר במרוקו החמה,

או בטריפולי/בגדד/דמשק מושפל ומסתתר

מהמון זועם ושטוף איבה,

או בברית המועצות הקומוניסטית והקפואה,

או במזרח אירופה עמוסת הפוגרומים והתבהלה,

או אפילו בפלשתינה מלאת הביצות והשממה.

שני דורות מפרידים ביני לבין האימה,

לפחות יש לי את הפריבילגיה להיכנס בשקט

למרה שחורה.

מזל שאני קיים בדור מפונק ונטול הערכה.