מילים ושיר

ברור לי שאני לא מחדש לך

אבל לא קל להכיל את השיגעון המתוק שלך.

הרעש היה מנת חלקי כבר יותר מדי זמן ובשנים האחרונות אני רודף אחר השקט רק כדי שאוכל לצבור כוחות לרעש הבא.

מה שכן, אי אפשר להתעלם שהשגעון הזה גם מחיה.. אני יודע שהוא קיים למי שראוי לו, הרי אחרות כבר מזמן היו נופלות בגללו, אך הכלי שלך מחזיק מעמד ועל זה את מושא להערכה.

אותו טירוף גם מדגיש בך את הצדדים היותר אנושיים. שאת לא סתם מכונה של תחושות מלאכותיות שהחדירו לנו למוחות. טירוף כזה שנולד רק אצל הטבעיות.

אז בתוך כל החיכוך האגרסיבי הזה שלך עם עצמך ועם הסביבה, ישנה נקודת זמן שבה אני שולח יד אל הניצוצות הניגרים ממנו-

לעתים מתחמם ולרגעים נכווה

רק כדי שייצרב לי בתודעה אותה מציאות נדירה,

שכל מה שיוצא ממך לטובה ולרעה

זו פשוט האמת לאמיתה.

ולפעמים לא צריך יותר מזה..