הסיפור הזה סופר לי מיד שנייה.
זה קרה לחבר של חבר,
קראו לו ברק מאשדוד.
ברק היה ילד די בעייתי עם המון אנרגיות עצורות מהבית הקשוח שבו הוא גדל והתחנך, אז הוא היה מוציא אותן על ילדי בית הספר והשכונה.
המצב היה בלתי נסבל. הוא לא הפסיק להסתבך, עד שמלאך בדמות מדריך קונג פו לקח אותו תחת חסותו. הוא לימד את ברק הצעיר את כל רזי המקצוע. השקיע בו משמע היה הבן שלו. החדיר בו משמעת ויצר גבר לתלפיות שמנתב את הכעסים בצורה הנכונה.
אי אפשר היה לגעת בברק.
עוד לפני שניסית לתקוף אותו, אינסטינקטיבית הוא כבר ידע איך למקום את הגוף נכון ולהגן על עצמו. כינו אותו אל- מוות בשכונה ולא סתם.
לפני הגיוס ברק נחשף לדת וכמו כל דבר בחיים גם שם הוא היה טוטאלי. הפך לצדיק ירא שמיים, רוחני ברמה קיצונית וכל גשמיות הייתה מיותרת בעיניו.
בסופו של דבר הוא החליט להירשם לישיבת הסדר באזור יריחו יחד עם עוד זוג חברים חוזרי בתשובה. הם הגיעו לראש הישיבה לראיון קבלה ולאחר שנמצאו מתאימים הרב לקח אותם לפינה ודיבר עם כל אחד מהם באופן אישי. הוא הסביר להם שיש במרחק קילומטר וחצי מהישיבה מקווה ישן ורעוע עוד מתקופת המנדט הבריטי ואסר עליהם להתקרב ובטח שלא להיכנס אליו מהסיבה שזה מבנה ישן וגם כי זה אזור די מסוכן ויש כמה כפרים פלסטיניים עוינים בסביבה והתנה שבמידה והם יפרו את האיסור הם יעופו ישירות מין הישיבה. הם הנהנו בהסכמה והתחילו את השנה הראשונה.
לאחר כמה חודשים של לימודים אינטנסיביים ברק הלך והתעמק בקודש.
יום שישי אחד נכנס לו ג'וק לראש והוא החליט שהוא הולך לבקר באותו מקווה מושמץ והצליח לשכנע את 2 החברים לבוא איתו לאחר שכולם בישיבה ילכו לישון.
וכך הם עשו.. השעה הייתה 1 בלילה. הם ברחו מהישיבה, הגיעו למקווה, פרצו את הכניסה ונכנסו לטבול. ככה חלפו להם שעתיים. החברים התעייפו באיזשהו שלב ואמרו לברק שהם מעוניינים לחזור לישיבה לפני שמישהו ישים לב. הוא סרב ואמר שחווה מעין חוויה רוחנית ושלא מוכן לעזוב כרגע את המקום. לאחר בקשות חוזרות ונשנות שנדחו על ידו הם התייאשו וחזרו לישיבה תוך כדי שמשאירים אותו לבד במקווה. הם לא דאגו לו. בכל זאת זה ברק, אי אפשר לגעת בו.
ברק הרגיש בשיא. רגע של התבודדות במקום קדוש, הוא היה מאושר.
לאחר כשעה, הוא פתאום התחיל לשמוע רעשים.. משהו השתנה באווירה הטהורה שאפפה את החדר. הקירות הפכו לאפורים, ריח חריף של ריקבון התפשט ברחבי המקווה וברק התחיל לרעוד מקור..
לפתע הוא הרגיש ידיים שאוחזים אותו מתחת למים..הבן אדם קפא במקום ושבע דמויות מוזרות עלו מתוך המים ומתקרבים אליו תוך כדי צעקות: "רשע, רשע אין לך מה לעשות כאן!". הם התחילו להכות, לשרוט ולנשוך אותו. לאט לאט מהמכות הוא התעורר מההלם שבו הוא היה נתון וניסה להתגונן כמו שהוא יודע, אבל הם פשוט עברו דרכו. הוא התעלף כמה פעמים אבל המכות שהוא קיבל העירו אותו כל פעם מחדש. ברק היה בתוך סיוט שלא נגמר, צעק וצרח לעזרה תוך כדי שהוא בוכה עד עמקי נשמתו.
לרגע אחד הוא הרגיש שהידיים מתחת למים לאט לאט משחררות את האחיזה. הוא קפץ על ההזדמנות ופשוט ברח מהמקווה תוך כדי ריצת אמוק. הסתובב אחורה וראה את אותם יצורים רודפים אחריו גם מחוץ לכותלי המקווה.
הוא המשיך בריצה לכיוון הישיבה תוך כדי שהם ממשיכים לצרוח עליו. לפתע הוא הבחין במרחק של כ200 מטרים איזה אברך בצד הכביש והתחיל לצרוח לכיוונו "אברך, אברך תציל אותי!" והאברך עם הגב אליו לא מסתובב. מתקרב אליו עוד יותר עכשיו הוא כבר כ20 מטרים ממנו "אברך, אברך!!" ושוב האברך נשאר דומם עם הגב אליו. ברק כבר הגיע לאברך עצמו וטפח לו על הגב, האברך הסתובב בבהלה. לא הבין מה בן אדם עושה עירום ב3 בלילה כולו מדמם. ישר הוא שם עליו את המעיל שלו, ניסה להרגיע אותו וחשב שהוא עבר איזה אירוע טרור. ברק החל להתעשת, האברך ניצל את ההזדמנות וניסה לדובב אותו.
"תספר לי מה קרה".
ברק סיפר לו הכול. על המקווה הרעוע והיצורים המזעזעים שתקפו אותו, תוך כדי שהוא מכנה אותם "שדים".
האברך שמע את המילה "שדים" ומשהו השתנה בגישה שלו. הוא היה בטוח שהוא נמצא באמצע מתיחה. האברך התחיל להתעצבן ואמר לו שאין בכלל דבר כזה שדים ב"ארץ הקודש" וששלמה המלך עליו השלום גירש אותם עוד בזמנו. ברק בתגובה אמר לו שהוא צודק. אבל שהוא למד בישיבה שיש דבר כזה שנקרא "מזיקין" ואכן מה שתקף אותו אלה היו אותם ה"מזיקין". הם היו נראים אחד לאחד כמו שחז"ל תיארו.
האברך שאל אותו אז איך הם נראו?
ברק ענה: "היה להם ראש של בן אדם, חצי גוף אנושי חצי גוף נשמה שאני לא יכול להסביר לך מה הכוונה. זה כמו שאני אסביר לך מה זה אלוהים ורגליים של תרנגולת."
האברך בתגובה צחק.. "מה זאת אומרת תרנגולת?!"
ברק ענה "כן! תרנגולת. ממש כמו שאתה רואה בסופר!"
האברך שוב שאל: "מה? ממש תרנגולת??"
"כן", השיב ברק
ואז האברך שואל אותו: "מה? כאלה??... תוך כדי שהוא חושף את הרגל של עצמו.
ברק ישר התעלף..
בנתיים בישיבה כבר השמש עלתה.. החברים התעוררו וראו שברק עוד לא חזר. ישר הם רצו לכיוון המקווה וקלטו אותו מוטל בצד הדרך, עירום, עם חתכים שטחיים בכל הגוף, ממלמל לעצמו דברים.
הם לקחו אותו בחזרה. כל הישיבה הייתה על הרגליים וישר הזעיקו אמבולנס כשראו שהוא במצב טראומטי.
לאחר יומיים כאשר מצבו הפיזי והנפשי של ברק השתפר במעט, ראש הישיבה התקשר אליו וביקש ממנו לחזור ושיספר לו כל מה שקרה. הוא סירב בתוקף להתקרב לאזור ואמר שבשמחה הוא יארח אותו אצלו בבית באשדוד ואכן הרב הגיע, נכנס אליו לחדר וברק שפך לו את כל מה שעבר עליו.
הרב לא היה נראה מופתע לאורך כל השיחה. הוא ביקש ממנו להביא את הספר שנמצא אצלו בתיק והראה לו קטע ממנו שבו היה כתוב: "כל מבנה בעל 4 דפנות שאף רגל של בן אדם לא דרכה בו יותר מ10 שנים כולו שורץ מזיקין."
ברק בכה והצטער שלא שמע בקול הרב.
בסופו של דבר, לאחר שנים של אשפוז פסיכיאטרי במחלקות סגורות ופתוחות, ברק התאושש. אבל עדיין לא היה מוכן לדבר על מה שעבר, אלא רק עם חברים קרובים. כמו החבר שסיפר לי את הסיפור הזה בדמעות.