נסעתי לי ברחובות הצפופים, הצבעוניים והמגעילים של פלורנטין הקסומה בתקווה שהדילר הסטלן לא ישכח שקבענו. בסוף האידיוט שכח, אבל מזל שהוא היה בבית. עליתי אליו(לקח לו 2 דק להסביר לי מה הקוד לבניין), הדלקתי סיגריה, שאלתי אם הוא רוצה גם, הוא אמר שהוא לא מעשן ושאכבה אותה כי הוא לא רוצה ריח של סיגריות בדירה תוך כדי שחולדה תלת ראשית עוברת לי בין הרגליים..🤦. יצאתי מאזור הדמדומים והיפסטרית על קורקינט עם קסדה רועשת מדי כמעט דרסה אותי עם הכלב/ה שלה, היא עשתה לי פרצוף מאשים ואיכשהו יצא שאני ביקשתי סליחה. היה לי חשק עז להשתין ועם הפקקים היה לוקח לי חצי שעה להגיע לתחנת הדלק הקרובה אז התפשרתי על איזו פינה סרוחה של בניין מתמוטט ובזמן שניערתי אני מסתובב וקולט את חצי פלורנטין מביטה בשמשון הממוצע דרך החלונות המתפוררים, מיד סגרתי את הרוכסן תוך כדי שכמה טיפות שטפו לי את הנעל הימנית. חזרתי לרכב מושפל. גוועתי ברעב וחתכתי לג'סמינו לא לפני שספק מניאק עצר באמצע הכביש רק כדי לפרוק חצי משאית למשאית אחרת. הגעתי סוף סוף לקבב המושלם. גיליתי שהמוכר הצעיר והאהוב עליי נפטר. הבנתי שהחיים קצרים מדי ושלא בוכים על פיפי שנשפך, אלא אם כן מה שנשפך זו טחינה על החולצה האהובה.
יפתח ז"ל 🖤
