לפני 4 שנים. 5 בנובמבר 2020 בשעה 4:16
איתה בין האורנים הגוססים..
האגו נעלם לטובת החרמנות כשאני נותן לה
פור ומחטיף מבט בחריץ ובעיגולים המובלטים
דרך הטייץ האפור.
האגו חוזר כשמדביק את הפער, אבל רק בשביל
להאזין לנשימות המואצות.
מכניסות אותי לעולם של חדירות, באמצע העליות.
מגיעים לבית החמים, היא מתכופפת להתיר את
הקשרים בשרוכים.
נצמד אליה מאחור ולוקח נשימה ארוכה,
מוכן להתענג על הבושם הטבעי של גופה.
לא מריח כלום.
מתבאס, מתעורר וקולט שמסניף את הכרית.
לרוץ עאלק.
