המורה לספרות עם העכוז המושלם אהבה אותי כי הייתי פעיל ומצטיין בשיעורים שלה. היא חשבה שאני אוהב ספרות, אני פשוט אהבתי את העכוז. הייתה הצגה שהיינו אמורים להעלות על בסיס ספר ממלחמת העולם השנייה. הייתה שם את הגיבורה הראשית, נדמה לי ש"לנה" היה שמה ובגלל שהיינו בישיבה תיכונית ולא היה אף מלאכית בסביבה, היא בחרה בי לשחק את הדמות הפעילה. התרגשתי וחששתי שאשכח את הטקסט, שלא נדבר על הפחד במה. ההורים של כולם הגיעו. הידידות הדתיות השאילו לי שמלה והלבישו עליי פאה צהובה, הייתי נראה כמו ציפי רפאלי בנווה תרצה. למרבה הפלא לא הייתה לי טעות אחת. נכנסתי לדמות בצורה מושלמת וקיבלתי שבחים מראש הישיבה(נראה לי שהסוטה נדלק עליי). בסוף ההצגה לאחר כל ההיי, ההדרן והורדת הפאה, המורה עמדה מולי עם חיוך מלא בגאווה ולמרות ששמרה נגיעה, הביאה לי חיבוק צמוד שהעיר את שמשון הבתול והמופתע. לרגע אחד הרגשתי רוק סטאר אמיתי, כזה שמזיין את הגרופית מאחורי הקלעים. רק שבמקרה הזה בסה"כ חשתי לראשונה, מה זו חמימות נשית במיטבה.
✨
