מילים ושיר

פעם הייתי ממתין לכל הברה בכיליון עיניים. מקבל על עצמי את האישיות שעומדת מולי ומנסה לטעום כל חלקיק מהתנהלות שונה. התחרמנתי מלהראות אמפתיה, לגלות הבנה, לשאול שאלה בשנייה המדויקת להכלה. שאלה שתגרום לה להיפתח אפילו עוד יותר ממה שנפתחה עד עתה. לדרבן אותה לחשוף את רזי עולמה ע"י ההבעה הנכונה ולשבוע מהתוכן שחבוי בתוכה.

כיום, אני כבר עייף מעודף הקשבה..

הכול נשמע אותו דבר.

הסיכוי להפתעה נדיר עד לא קיים.

התוכן מתורגם לי כמונוטוניות לשמה

והנשמה כבר לא סבלנית כפי שהייתה.