'לא קוראים לי אסף'

מאוהב במלאכיות FOMO..

לטעמי זה מדגיש עד כמה הן מודעות לעצמן,

עד כמה הן מודעות לסביבה.

יש שם צניעות והתמסכנות

שמחרמנות לי לב ונשמה.

אני מוצא בהן ענווה נדירה ושברירית,

כזאת שממלאת אותי באופוריה פנימית.

אבל אז אני תוהה עם עצמי-

האם ברגעים שיוצא ממני המקובל והמוחצן,

ההוא ששם זין על כולם וכולן,

האם אז

אותה FOMOאית בכלל תרצה בקרבתי,

בלי שתדע שרוב הזמן אני FOMO בעצמי.