לפני 3 שנים. 29 בדצמבר 2020 בשעה 23:03
לא אוהב להצליף לה כשהיא על 6/4.
מעדיף בעמידה כשהיא חשופה מולי עם גניחות מופתעות שחודרות לי לאוזן.
כשעיניים דואבות מתכנסות בתוך עצמן כדי להכיל את הכאב המתוק עד תום.
כשחיוך מבויש משהו מתחיל להשתלט לה על השפה הרכה עם כל הנחתה.
אני יכול לנסות לנחש מה עובר לה בראש,
או שאני יכול פשוט להשמיד דמיון, להביט בה ולהבין הכול.