לפני 3 שנים. 21 בינואר 2021 בשעה 10:47
תקופת אוסלו ההזויה..
אבא לקח אותנו לירושלים. בדרך קפצנו לחבר שלו עאבד באזור התעשייה עטרות. הוא קיבל אותנו בחיוך. הכין לנו חומוס, צ'יפס ופלאפלים מפחידים. אבא צחק על העברית של עאבד, עאבד צחק על הערבית של אבא ואני הייתי עסוק בלהביט בילדה שלו. צללתי לתוך עיני שקד שחורות ועמוקות שצפו בי בחזרה, חיוך מבויש החדיר בי תחושה חמימה. לא הבנתי מילה שהיא אמרה אבל הרגשתי אותה. היא הייתה שונה, בוגרת, אפילו קצת מוזרה. לקחה יוזמה, תפסה לי את היד והובילה אותי לנדנדה מוזנחת שמבחינתה כנראה הייתה כל עולמה. הלוואי והייתי זוכר את שמה.
לאחר 13 שנים החיים החזירו אותי בדיוק לאותו מקום אבל הפעם לא הייתה שם נדנדה רעועה, גם לא אותה ילדה קסומה.
הפעם כל מה שראיתי מול העיניים הייתה חומה.
