מילים ושיר

שיחקנו 3×3.

המקובלות של השכבה צפו בנו מהספסל

וכל אחד לקח את המשחק ברצינות עם פוזה של

מינימום מייקל ג'ורדן.

כולם רצו להראות שהם הכי טובים, אפילו השקענו

בהגנה. מוזר הדרייב שהאגו הגברי מקבל

כשעיניים נשיות עוקבות אחריו.

מצב של שוויון 10, עד 12 ללא הארכות והכדור

נמצא אצל עבדכם הנאמן.

אני צועק על חברי לקבוצה לבצע לי חסימה.

הוא מבצע,

אני חודר לסל,

צעד וחצי,

הרגשתי שניתרתי 2 מטר לפחות.

כל מה שהייתי צריך היה רק להנחית את הכדור

בקלילות לתוך הטבעת.

הייתי כ"כ קרוב לתהילת עולם..

פתאום הרגשתי חסימה ועפתי יחד עם הכדור 

ישירות אל החיוך המהפנט של מלכת הכיתה.

המשחק נגמר בתיקו 10

עם חודש של כאבי גב

ושן חצי שבורה של תהילה הבוכייה.

סליחה.