'לא קוראים לי אסף'

הוא אוהב אותה עצובה.

טבעית ושבירה,

תלותית ובוכייה.

הוא באמת אוהב אותה.

דומעת ורגישה,

מופנמת וכבויה.

רק ככה הוא אוהב אותה.

מתחננת לאהבה,

גוועת למעט חיבה,

כדי שתעריך כל פנייה ומגע.

והיא,

היא כבר שמחה בלעדיו.

שמחה, אבל כבר לא אהובה.

אז מה?

💔