קיטשיות מגעילה

להיות זה שמשדר יציבות לעומת השגעונות שלה. יש רגעים שבא לי לשבור כלים חד פעמיים ולהציב לה מראה עכורה למה שאני עובר בגללה. זה לא הוגן שהיא לקחה את הילדותיות רק לעצמה ואני משתרך מאחור, אוסף שאריות של חופש. אבל אז מגיע הרגע שבו היא מתכרבלת בתוכי עם אצבע בתחת ואני מבין שהיא מרגישה איתי בנוח להפוך אותי למגן קשיח מפני עבר אכזר שלא מפסיק לרדוף. ולפתע מוצא משמעות.

אז תודה.

👥