מילים ושיר

היא הייתה אור מתוזמן,

כזה עם התחלה וסוף.

הרגעים שבדיעבד הכי אהבתי אצלנו

היו חיבוקי הפרידה.

היום אני מעריך את העוצמה שנבראה שם.

אחזתי בה והיא נשענה עם כל הקטנות שלה,

בליווי הבזקים של נשיקות נטולות חרמנות,

נשיקות של געגוע קרב.

טעימה רכה אחרונה.

רגע לפני התופת..

🦋