? = 1 + 1
יש את התשובה הרומנטית-
1 = 1 + 1
זה איום ונורא. כי אם אחד ועוד אחד שווה אחד זה סימן שיש אחד שהלך כאן לאיבוד.
הרומנטיקה הזאת מסתירה בתוכה איזושהי שתלטנות סמויה- "אני כ"כ אוהב אותך שאני רוצה שתהיי כלולה בתוכי" או "אני רוצה להיות כלול בך". באיזשהו מקום זה אובדן של האישיות ואף אחד לא רוצה למות. לחשוב שהאהבה היא התמזגות זו טעות כי אז יש תחושה של שיעבוד, של אובדן חיים.
יש את התשובה המתמטית-
2 = 1 + 1
זו גם שטות. זה בטוח לא נכון, כי הרי אם אנחנו שניים אחרי שהתחברנו הרי היינו שניים גם לפני כן. אז החיבור לא עשה כלום? הפלוס לא שינה כלום?
יש את התשובה האמיתית-
3 = 1 + 1
מהסיבה הפשוטה שאני, נשאר אני. את, נשארת את. אבל יש לנו נושא משותף שמחבר בינינו, הנושא המשותף איננו בולע אותנו. כלומר יש גורם שלישי וזה יכול להיות הולד, הזוגיות עצמה, האנרגיה שבינינו. איזה מקצב שאנחנו שותפים בו בבנייתו והוא הנותן משמעות לחיבור שקושר בינינו. ברגע שהדבר הזה מבורר אז מובן גם שהאהבה מוכרחת להיות פונה אל העתיד ולא אל ההווה.
הזוג הראשון נברא תוך כדי שהוא עובר מעין טרנספורמציה. בעוד שאצל בעלי החיים "זכר ונקבה ברא אותם", יש אדון חתול וגברת חתולה, וגם מר ג'ירף ומיס ג'ירפה והדבר הזה מסתדר יפה מאוד ללא שום קורסים וטיפולים זוגיים, ואצל האדם זה מתחיל להיות מסובך מסיבות רגשיות וכל מיני דברים כאלה. מאיפה זה בא?
הזוגיות הראשונה עברה שלושה שלבים:
1) זכר ונקבה.
2) איש ואישה.
3) אדם וחווה.
שלוש מערכות יחסים שונות לגמרי.
זכר ונקבה- מדובר על הפונקציה הביולוגית שהיא אגב לגיטימית, היא מצויה אצל בעלי החיים- מדוע שהיא לא תהיה מצויה אצלנו? גם אנחנו בעלי חיים. אלא שאם זה כך, האדם היה נותר כחלק מהטבע והיה משועבד לחוקיות ברזל שהוא איננו יכול להשתחרר ממנה.
לאדם ניתן גם השכל. השכל מאפשר את כוח השיפוט, אני יכול לדעת מי אני. לעומת זאת אין שום חתול שאומר לעצמו "אני חתול" אבל לאדם יש את היכולת לומר לעצמו "אני אדם". היכולת להפוך את מה שאני לקונספט, לאיזושהי הפשטה- זה מיוחד לאדם.
אבל דווקא כאן מגיע החטא.
איש ואישה- הסיפור של החטא בא מיד אחרי שהאיש קרא לעצמו איש וקרא לה אישה. יש התחייבות אל הזולת כאל אובייקט- היא "אישה", אבל היא לא "מישהי". לוקח זמן לאדם להכיר בכך שיש מחוץ לו עוד אישיות.
אדם וחווה- רק אחרי החטא, האדם קורא לאשתו חווה. כאן מגיע הזוג השלישי- הזוג הנשמתי. אפשר לומר שמערכת היחסים בין בני זוג
יכולה להיות טבעית- "זכר ונקבה".
יכולה להיות אינטלקטואלית- "איש ואישה".
ויכולה להיות נשמתית- "אדם וחווה".
ההבדל בין האינטלקטואלית לנשמתית הוא אם יש דיבור או אין דיבור.
אנחנו רואים שבסיפור מעשה הנחש, הנחש מדבר עם האישה.
אלוהים מדבר עם האישה, עם הנחש ועם האיש.
אבל בין האיש לאישה אין שום שיח.
כשאין שיחה, אין אהבה. השיחה משמעותה לא העברת אינפורמציה אל השני כי את זה אני יכול לעשות גם עם המחשב שלי בצורה טובה, אלא להכיר בשני כנפש אחרת תוך כדי שיש מסירה הדדית של חלקי הנפש.
זאת המשמעות של האהבה ולכן יש בה גם מידה מסוימת של כאב, מכיוון שיש מוכנות להקרבה של משהו ממך למען האחר.
אז אמשיך לנוח באי נוחות על גבי המזבח
ואמתין בכאב עתיק יומין שנהיה אחד אל השנייה
לקורבנות מדברים תמידיים. 🌹🌺🌹
