לפני 4 שנים. יום שני, 19 בספטמבר 2022 בשעה 21:48
בנסיעה הלילית הקבועה תמיד יצאו מאיתנו מילים בעלי משמעות. מילים חותכות, מלטפות, מדויקות ועמוקות. שם בחושך המקוטע על ידי עמודי התאורה הרגשנו פתוחים אחד כלפי השנייה. זה היה קל, לא היה מבט פנים, כל אחד היה ממוקד על איזו נקודה ושפך לאחר את כל מה שקרה. שם ברכיבה האפלה הרגשת בטוחה, כל כך בטוחה שיכולתי לרגע להאזין לך למחשבה. עם זרוע גברית על הירך ויד נשית על הצוואר, דיברנו על הווה תמידי, עתיד מיוחל ונגיעות של עבר אכזר. שם, בסוף הדרך הקסומה, ידענו שכשנעצור זה כבר לא יהיה אותו הדבר.
שהולך להיות קצת שונה והרבה יותר מחובר.