הגברים של הכפר היווני הקטן סולי יצאו למלחמה מול האימפריה העותמאנית שאיימה לכבוש את כל אירופה כשרק כמה נשים קדושות וילדים טהורים נשארו בו חסרי הגנה. הסולטן הטורקי שלח את עלי פאשה האכזר לטפל בכפר הסורר וכשהנשים ראו את הצבא העותמני מתקרב הן נאחזו אימה, לקחו את הילדים וברחו אל עבר הר הזלונגו. זה לא עזר להן. עלי הגיע עם חייליו האכזריים שברובם היו שכירי חרב חסרי רחמים ומצאו אותן על ההר. הם הפרידו את הנשים מהילדים והפצירו בהן לרקוד ולשעשע את החיילים תוך כדי שהם מאיימים שאם הן יפסיקו לרקוד הם ישחטו את כל הילדים. לאחר יום וחצי של ריקוד בלתי פוסק הנשים התשושות הבינו שאין להן סיכוי להחזיק מעמד ועם הרפרטואר העשיר והמחריד של עלי בעינויים הן ידעו שהילדים יסבלו כמו שלא סבלו בחיים. העומדת בראשן ביקשה מעלי את הילדים על מנת להיפרד מהם והוא נענה לבקשתה עם חיוך. אז הן רקדו את הריקוד האחרון כשהן אוחזות בחיבוק נצחי את ילדיהן ישירות אל עבר הצוק שלמרגלות ההר.
סיפורן של נשות סולי האמיצות יהדהד לעד.
ריקוד הזלונגו לא ייפסק לעולם.