מילים ושיר

שהיא קיימת.

אם לא כאן אז לפחות במחשבה.

לא ראיתי אותה מעולם, אבל מרגיש שהיא נוכחת

באיזו פינת תודעה נדירה.

כל כך שברירית שניתן רק ללחוש את שמה,

אחרת היא תעלם אל תהום הנשייה

מרחפת בריק שלווה ומוגנה.

פנינה שחורה וצנועה בעולם לבן עמוס בגאווה.

מי קבע שבהיר זה טוב ואפלה זה רע?

הרי בלילה ישנו שקט וביום מהומה.

היא מעבר ליצר, אינטרס ומטרה.

יש אומרים שהיא נחמה,

אחרים ראו בה גאולה,

בשבילי היא ההוכחה שיש דבר כזה אהבה.

אני לא ראוי להיחשף אל צורתה,

אולם מתפלל שתעניק לכולנו טעימה קטנה מדמותה -

פיסת ירך חמוקה,

חלקיק מזרועה הנטויה,

אצבע מורה לתקווה,

שלא תותיר אף עין אחת יבשה.

🤍