"השמאל מבחינתו חושש מדיקטטורה, הימין חש תחת דיקטטורה, ואתם מפספסים את זה בענק. כשאני יודעת כבר 20 ומשהו שנים שאם יש עתירה לבגצ מי ינצח בה מראש וכמה למישהו בעל זהות כמוני אין סיכוי מראש. כשאני יודעת מראש מה הם יכריעו על ההתנתקות מחד או על הרפורמה מאידך, אז יש פה בעיה. הפוסט טראומה מתחילה בסוף אוגוסט 93- פתאום אנחנו מגלים ב"ידיעות אחרונות" שיש מגעים עם ארגון אשף שאסור היה לדבר איתו, כשתוך שלושה שבועות לקח להם להגיע לחתימה, וזהו, כבר לא היה מה לעשות. אז למה הרפורמה המהפכנית דורסנית יותר מאוסלו או מההתנתקות?
אין לי מילה רעה נגד זה שיצאתם לרחובות, הפוך. זה מרגש אותי שאכפת ומרגש אותי שהדגלים שאתם נושאים עכשיו הם דגלי ישראל, כי זה לא טוב שרק מחנה אחד זה יהיה הדגל שלו, בשום צורה. אבל האנרכיה השתלטה. החרבת המדינה. אנחנו לא העזנו מעולם לומר שלא נשלם מיסים ושלא נלך לצבא, מעולם. אתה חושב שאוסלו או ההתנתקות היו פחות יקרים לי מהרפורמה בשבילך? כל מה שאתה מסוגל להגיד זה ש- 'הפעם אבל זה רציני', אז שלי לא היה מאבק רציני? זה לא היה בנפשי?
רוצים להיות ליברלים אמיתיים? חייב שאני אהיה בתוך המעגל הזה. שהמכנה המשותף שלנו זה בואו נדבר ונלמד לחיות ביחד. אני לא חייבת להיות נגד הרפורמה כדי לחשוב שהיא נעשתה בצורה ביזיונית ולא בהסכמה כמו שהיה ראוי שתעשה. והגיעה לה שעת הכושר הזאת של הימין להיות בידיים יותר אמונות ויותר זהירות. וזה לא אומר שאסור לי להתלונן על הצביעות הבלתי נסבלת והדמוניזציה הקיצונית שעשו לימין. מותר לי גם וגם. כי כן, ירקתם לנו בפרצוף ואני אומרת את זה על סף דמעות. כי כן, אני כבר כמה חודשים מסתובבת עם תחושת אזרחית סוג ב', שלממשלה שלי באמת מותר במקרה הטוב להזיז את התקציב מפה לשם, להכשיר איזושהי התנחלות או מאחז ותבלעו את הצפרדע, אבל שלא יעלו על דעתם לעשות משהו מהותי באמת, כי אז נשרוף את המדינה."
אורלי.
