'לא קוראים לי אסף'

יש רגעים שהיא פשוט מזיינת אותי בגסות

עם החור הרך הזה שלה.

מרגיש איך שאני נפרד בין רגע מהדומיננטיות.

מרים ידיים מרצון רק כדי לחזות באיך שהן

נופלות אל תוך הפסיביות שבאבדון.

חף מדחיקות טבעיות,

נטול אחיזות בועלות.

קורבן רגעי ליצר נשי - ברברי להפליא.

מובס בגאון תחת אותה שכינה טמאה,

ואיכשהו אפוף ניצחון בזמן שלא מפסיק

להפסיד בתוכה.

הייתי אומר שנתתי לה להיות,

אבל זו בכלל היא שהחליטה לחיות.