מילים ושיר

זה בדסמ.

זה ללכת בידיעה אל הלא נודע.

זה לחיות בתוך גבולות גזרה רחבה.

זה להסניף את האימה.

זה להסניף את הכוס הנוטף ולחשוב על ילדים,

זה להסניף את התחת הבוער ולעורר את השדים.

זה יריקות על החריצים היבשים,

זה דריכה על הפנים הסמוקים.

זה לחנוק אותה עד שהיא אדומה,

זה להצליף בה עד שהיא עוד יותר אדומה.

זה להעיף לה סטירה עם כל חדירה,

זה פעירה אחר פעירה,

זה עוד חתיכת עור קטנה שנתלשה,

זה ניחוח של קריעת הגופה.

זה להאזין לה מזמרת בכייה מתוקה,

זה להרוג אותה ולהמתין בסבלנות לרגע שבו

היא תקום לתחיה,

זה ללטף את הסימנים שמזכירים לה כמה היא

שווה.

זה לחייך למחרת בבוקר כשבדרך לקפה היא

מדדה בצורה כל כך יפה.

זה להפנים שאתה בסהכ זכר ברברי קניבל מזוהם

שפועל אינסטינקטיבית למלא את היצר

האינטרסנטי הכל כך מתועב,

וזה בעיקר להבין- כמה אתה בר מזל שבמקרה

זה גם האינטרס המתועב שלה.♡