'לא קוראים לי אסף'

אחרי שישי עמוס בתובנות מלוכלכות על הסחלה שמנהלת את כולנו במהלך השבוע.

נכנס הביתה ומיד הניקיון עוטף אותי. משליך את התיק כמו סלע שירד מהכתפיים ומסתכל על הדג שוחה לו במחבת בתוך ים אדום של פפריקה וכוסברה שמדמה אצות.

שקט, הכיור נקי, חלת ויז'ניץ חמה על השולחן, הכביסה תלויה, אפילו עציץ חדש מתחבא לו שם בפינה.

נכנס לחדר ושם היא הייתה-

מוטלת על המיטה כמו גופה טריה, לבושה רק  בבוקסר הישן שלי שקטן עליה במידה, מתוח על ישבנה ומחליק אל תוך ירכיה. השיער המתולתל מפוזר על הכרית כששד אחד גולש החוצה מהשמיכה. הנשימות שלה עמוקות ושלוות כאילו כל הרוגע של הבית נושם דרכה.

יושב לידה באיטיות, נוגע בקצות האצבעות בירך החלקה, היא זזה קלות וממלמלת משהו לא מובן אבל כל כך מתוק. היד עולה לאט אל המותן שאני אוהב לצבוט אבל לא הפעם וממשיך למעלה לאחוז בשד החשוף. היא גונחת קלות עם כל סיבוב על הפטמה. נוטש אותה לטובת המקלחת הקרה עם נשיקה על המצח וליטוף עדין על החריץ ובמלחמות עם עצמי מה לטרוף קודם-

אותה או את הדג?

סופש קצר מתחיל בתקווה שלא ייגמר לעולם.🌿