'לא קוראים לי אסף'

היא המקום שבו מתגלה האחדות בתוך הריבוי.

ליצור מין עולם קטן רק של שנינו למרות תפיסות שונות שעל פיהן שולט ונשלטת חווים כאינדיבידואלים את העולם הגדול.

יש כאן מתח חשוב:

מצד אחד- שונות.

מצד שני- השלמה.

היא מבליטה את הגם וגם. אין בה את היכולת להחביא מתחת לשולחן.

זו אהבה יציבה שמבוססת על ההבנה מי האדם שמולי ולמה אני בוחר בו. כי הכל חשוף והמסכות נשרפות בין אם נרצה או לא. דווקא שם המוסר עובד הכי חזק. בעולם הקטן הזה נבחנת היכולת שלנו לסבלנות(אוי כמה סבלנות), לנתינה, להתגברות על האגו ומעל הכל לנאמנות. אהבה בדסמית היא לא רק תחושה- היא פאקינג עבודה.

ולמרות כמות הפעמים שבלעתי לה את הנשמה, בסופו של דבר זה מפגש בין שני שונים שמצליחים לבנות אחדות בלי לאבד את עצמם.

זה יפה.✨