פעמיים בשבוע הייתי מגיע למקום הקסום שקראת לו בית. פנימיית נוער בסיכון, במושב פסטורלי ליד חדרה המזעזעת. חור מבודד, ירוק שלא נגמר ואוויר צח, כל התנאים לילדים, בשביל לשמור על ריכוז בלימודים, שאולי יצילו להם את החיים. היית מדריכה מצטיינת, תוך חודשיים כבר הפכת לרכזת. קינאתי בעצמאות שלך, בכוחות הנפש שגידלת עם השנים השחורות שעברת. מושא להערצה. חיוך מדבק, עיניים מהפנטות. הסברת לי שאת לא אמהארית, אני טיגרית גאה! אל תתבלבל! ומפרטת לי את תורת הגזע האתיופית.. אנחנו שבט יותר נעלה הצהרת, בחיים לא אצא עם אמהארי ואני התביישתי בשבילך. כמה נתינה בבחורה אחת והסקס.. אוי הסקס.. היית מחכה בספה בחוץ עם שורט לבן שהחמיא לאגן המושלם. לא עמדתי בזה, ישר הייתי מזנק לטרוף את החושניות שבך, אפילו שלום לא היינו אומרים. חלקה עם עור מדהים, משהו ממכר בגוון האפל... לא הפסקת לנסות לשכנע אותי, לבוא להכיר את האימא המיוחדת שלך והאחיות החזקות. רצית להתגאות בגבר הלבן והייתי מסביר לך שאת לא יכולה לקטלג חצי תמני בקבוצת לבנים. כנראה שהיחסות עושה את שלה. כשהייתי רוצה לחוש את הכירבול איתך יותר חזק, הייתי מפחיד בלחישה שאני ה"קולה"(שד אתיופי מסתבר) שלך ואת, חיבקת במלוא העוצמה. 
