.
ילד חרמן יותר ממה שאני עכשיו. ישיבה תיכונית כיתה ז'.
כל רחם שברדיוס(ואין הרבה), מעורר לי את שמשון הקירח, כולל המנקה הלא מטופחת עם המגב ביד.
ואז היא נכנסה: המורה החדשה לספרות.
צעירונת, שנה ראשונה בתפקיד. שיער גולש שהוסתר כעבור חודשיים ע"י כובע פרחוני, בעקבות נישואים, לבעל שתיעבתי מבלי להכיר.
שמלה צמודה על האגן המושלם. תמיד כשהיא חילקה מבחנים, היינו מנסים להתקרב אליה ככל שניתן במסווה של זיקה לדעת את הציון.
היא קלטה את המבטים החרמנים של הילדים המגעילים. יש מצב שהיא אפילו אהבה את הכוח שיש בה להפנט.
הייתי אחד האהובים עליה בגלל שאימא שלה הייתה המחנכת שלי ביסודי וגם בגלל שרק במקצוע שלה, קיבלתי ציונים גבוהים(מעניין למה).
אז אהבל כמוני היה צריך שיעורי עזר פרטיים בלשון ולתדהמתי הסוטה, היא העבירה אותם.
יושבים צמוד, הגרון שלי מיובש. משחק אותה מבין מה שהיא מסבירה, כשכל מה שאני חושב עליו, זה להעיף את הספרים מהשולחן ו.. לעשות לה דברים. לא ידעתי בגיל הזה בדיוק מה, אבל לעשות לה משהו.
למחרת, היא כבר הייתה הראשונה במחשבה, שהצליחה להוציא ממני זרעונים טריים, מלאי שמחה. 
