'לא קוראים לי אסף'

Las palabras de dios

חוף הנכים-2 בלילה, 

את ובריזת יולי מלטפות לי את הגב .

מסאז' מקצועי ללא ציפייה להפי אנד, מנקה לי את המחשבה.

הים לוחש ברקע, נותן תחושה שהאל מגלה לנו את סוד הבריאה.

הבכי הקבוע הנובע מרווקות מיואשת, מבצבץ לו.

היא תופסת מעצמה ויש על מה.

אובססיה לנפש תאומה, שנועדה לכישלון.

אין הקבלה גברית, ללב הטהור שלה.

טראגיות מוצדקת.

מתלבט אם לנחם,

בוחר בלשתוק ולהיות אוזן קשבת.

מה כבר אפשר לומר לרוח פגועה..