מילים ושיר

בן 15,

יום חמישי גשום.

נרגש לקראת היציאה הראשונה אי פעם למועדון, עם החברים הדתיים התמימים. לא ידענו איך להתלבש, איך להתנהג, איך להיות. מה שכן ידעתי, זה להפריז עם הבושם רושאס אהוב ליבי. ג'ינס x boy, טי שרט פשוטה וקוקו לאחור. נראיתי כמו ג'וני דפ במשבר ועדיין הביטו בי בהערצה, כי הייתי עם המראה הכי פחות דתי.

הבן דוד החילוני השיג לנו כרטיסים.

נכנסים והלם..

סדום ועמורה, תוהו ובוהו, חושך על פני תהום ועוד כמה איזכורים תנכיים של כאוס. בנים על בנות, בנים על בנים, בנות על בנות וחבורה של דתיים במסווה, מנסים להזיז רגליים ללא הצלחה. מביטים במבט מבויש על הפתיחות מסביבנו. אזרתי אומץ ונצמדתי אט אט לאיזו בלונדה עם ג'ינס בגזרה נמוכה וחוטיני מבצבץ, זו הייתה הפעם הראשונה שחשתי עכוז על המפשעה. עוד 2 דקות של חיכוך והייתי גומר באמצע הרחבה. הסתכלו עליי בפליאה, הופתעתי מעצמי. לא הפסקתי לחשוב, מה היה קורה אם ראש הישיבה היה רואה אותי מתערטל עם הנערה המזיקה. דפקתי פרלמנט ארוך מאימא וחיסלתי חצי קופסה בלי להכניס לריאות.

היה כיף, היה נחמד.

העליתי לי בכיתה את המעמד.