לפני 4 שנים. 26 במרץ 2020 בשעה 20:53
חזרתי לאחר חודש ללא בית, עמוס בגעגוע.
חרמן למבט שלה, אותו מבט שמשקיט אצלי כל מחשבה. היא לא הייתה צריכה לעשות הרבה, רק להיות שם ולהתעטף בתוכי. הגעתי אליה, היא ממתינה על הספה עם המכנס הבהיר שמבליט את החריצים הממכרים. מדיפה ריח של ורדים ואני עם ה- one מיליון שמרטיט לה את הבפנים. התלבטתי אם להתגלח כי הזקן התחיל להציק, התפשרתי על קיצוץ עדין אחרי שהזכירה לי כמה היא מאוהבת לי בזיפים. המגע העדין הזה שלה מקפיץ אותי וזה מצחיק ומדרבן אותה לתור אחר חולשה, איזו טעות היה להיכנע ולגלות לה את הנקודה הרגישה.
שמים נעימה חושנית ברקע
ומתעטפים בשמיכה חמימה.
נצמדת אליי ולוחשת: "תתכונן לספק לי את הסטייה".
מחייך ויודע..
הלילה הולך להיות נפלא.
🌹
