טוב אז לפני שהמינוי החינמי והקצר מסתיים, לקחתי את ההזדמנות לגזור כמה פיסות עור מהלא מושמדות ומהאווטארים השונים של הכלוביסטיות האהובות עליי, וזו התוצאה:
כשהיפות האלה ממתינות לגמור את העבודה:
מקווה שהרוב לא יזהו את עצמן כי חייב להודות שזה די מקריפ.🤦
לפעמים בקשר זוגי אנחנו מבטלים אחד את השנייה. זה נורמלי לבוא בתביעות כלפי בני הזוג, או לעשות את מה שמבקשים מאיתנו, אבל זו לא אהבה, זה מין סוג של אימפריאליזם אישי. אפשר דרך דיבורים של אחדות ותמימות דעים בעצם להסתיר איזשהו ניסיון סמוי של השתלטות על מי שאיתי. אז מה עושים עם העובדה שיש לנו שני רצונות? ואיך אותם שני רצונות פועלים כאחד? הרי כל אדם המחזיק בדעה מסוימת נוטה לחשוב שמי שאינו יורד לסוף דעתו טועה. בשביל לפתור את השאלות האלה צריך להבין את היסוד התאורטי: האהבה מניחה את החירות העצמית של כל אחד. להיפרד זו אופציה, אבל החלטתי שאיתה אני חי, אז הגישה המקנה מקום לעמדת האחר היא הפתרון היחיד. לדבר, להתייעץ, לשמוע את הדעה השונה. העקרון הוא ההבנה שהאחר קיים ושיש לו עולם משלו. עצם זה שאתה עובר חוויות מחוץ לה ולא משתף אותה, זה סוג של בגידה. לכן השקיפות היא כל כך אקוטית להישרדות הביחד.
ומעל כל זה, מצד האמת - יותר פשוט שהיא תהיה הדומיננטית בקשר, משום שפעמים רבות הזוג מתנהל מכוח מה שמתרחש בקרבה. כל זוג ותיק יגיד לך את זה.
כשאני רואה את האדום האדום הזה שמקשט את פנים החורים היפים שלה, אני נזכר כמה דם יש בתוכה. דם לא עושה לי טוב, אז הייתי צריך לסתום אותם כמעין חוסם עורקים על מנת להציל אותה ולהרגיע אותי. אף טיפה לא נזלה ממנה. הזרימה נשארה בתוכה והכניסה אותי בגסות להכרה שלה עם כל ישיבה תמימה.