'לא קוראים לי אסף'

בטוח במקום שלי אצלה.

לא מקנא כשמריירים עליה,

לא כשהידיד הקרוב מתערב לה,

לא כשהאקס בודק מה איתה,

גם לא כשהבוס רומז לה.

רק באהבה שלה לאבא שלה אני מקנא.

יודע שבחיים לא אגיע לרמה הזאת,

שיש רק דאדי אחד אמיתי בחיים שלה,

ושאני כל כך קרוב לעשות עיניים לאמא שלה-

סתם כדי לגרום לו לקנא.💔

זה אחלה הזדמנות להכיר אותה עוד יותר לעומק.

זה להעריך את הרגע שבו אנחנו משלבים ידיים.

זה העיסוי הקטן והמפנק שאתה חייב לה.

זה לא להפסיק למעוך לה את הירכיים ולהתחמק מסטירה.

זה לבנות הכלה בהתמודדות מול הבאסה שלה.

וזה בעיקר להעריך את הפניקס הנפלא הזה שנקרא אישה.

סאמק.🤬

כמה חושך שרבי יפה לה

שיער לחלוחי על עין סמי תמימה

גוף מקורמל מזיעה מתוקה

הלילה אשאיר אותה שלמה

לא מבטיח שגם בנץ החמה

לפעמים ברגעי הפוגה, אם זה בקפה, בנסיעה או סתם במבט דרך החלון על השכונה הצפופה, אני צופה על זוגות ומהרהר איך הם חווים אחד את השנייה. מעניין אם היא מלקקת לו את הביצים, מעניין אם הוא פינטז לחנוק לה את ההורים. מעניין אם עדיין יש בה אהבה, מעניין אם הוא אי פעם הלך לזונה או קיים איזה רומן יצרי בעבודה. מעניין אם היא מרשה לו להכנס לה לתחת, מעניין אם הוא אוהב ללקק לה את הטבעת. מעניין אם הם קרובים לפרידה, מעניין אם הילדים תרמו לזוגיות יציבה. מעניין אם היא עדיין מתגלחת בשבילו, מעניין אם היא כבר מפליצה לידו. מעניין אם הוא עדיין מצחיק אותה, מעניין אם הוא עדיין נמשך אליה. אבל מה שהכי מעניין אותי זה כמה מהוניליות עדיין שרדה. נוטה לחשוב שאחרי כל כך הרבה שנים של חקירת הגופה שלצדך, בטוח מתפרצת פה ושם איזו סטייה מזעזעת ביופיה.

גם אני התבלבלתי לרגע עם הצפירה והייתי בהיכון לתפוס מחסה. מזל שנפל לי האסימון די מהר כשראיתי את האמא עם הוולד לא ממהרת להגן עליו.

ואז במהלך הצפירה חשבתי מה היה קורה אם לדור השואה הייתה התרעה לפני שהנאצים באים. כמה מהם היו ניצלים.

עוד מעט ייגמר היום החשוב והארור הזה.

עוד מעט נחזור להיות מפונקים שמתבכיינים על מר גורלנו עם התרעה לפני המוות.

עוד מעט נוכל להשתעשע בכאב לשם ההנאה.

ממש עוד מעט.

מזל.

זה לא באמת משנה כמה דומיננטיות יש בך.

ברגע שאתה גדל בסביבה של נשים חזקות,

תמיד ידגדג אותך ניצוץ של נשלטוּת מעריצה.

לביאות מאוסות.

כשגם האחיין שלך דופק לה סטירות,

אתה לא יודע אם לקנא, להיות גאה או להצטרף.

בסוף הצטרפתי וקיבלתי מכות בעצמי,

אז זרקתי אותו עליה.🤷🏻

מועך לה את הקימורים ובו זמנית מלטף את החורים הרגישים. הקונטרסט הזה עושה לה טוב. יש משהו בהלימה שבין איפוק עדין ללפיתה אלימה שמשרה בה ביטחון. פתאום קיימת לצדה מתינות כל כך נחוצה בלי לומר מילה, אז היא רגועה, ואני בכלל מחזיק את עצמי לא לשפד אותה בעוד חורים עם כל נגיעה.🐾

גלגלצ- מיינסטרים ונילי.

88FM- דינוזאור קלאסי.

91FM- דאדי מזרחי.

99FM- מתחלף ישראלי/לועזי.

100FM- גור לועזי.

102FM- קינקי תל אביבי.

גלצ- מאזוכיסט שמאלני.

גלי ישראל- סאדיסט ימני.

רשת ב'- ביזארי.

רדיו הכלוב- אחר.

היא המקום שבו מתגלה האחדות בתוך הריבוי.

ליצור מין עולם קטן רק של שנינו למרות תפיסות שונות שעל פיהן שולט ונשלטת חווים כאינדיבידואלים את העולם הגדול.

יש כאן מתח חשוב:

מצד אחד- שונות.

מצד שני- השלמה.

היא מבליטה את הגם וגם. אין בה את היכולת להחביא מתחת לשולחן.

זו אהבה יציבה שמבוססת על ההבנה מי האדם שמולי ולמה אני בוחר בו. כי הכל חשוף והמסכות נשרפות בין אם נרצה או לא. דווקא שם המוסר עובד הכי חזק. בעולם הקטן הזה נבחנת היכולת שלנו לסבלנות(אוי כמה סבלנות), לנתינה, להתגברות על האגו ומעל הכל לנאמנות. אהבה בדסמית היא לא רק תחושה- היא פאקינג עבודה.

ולמרות כמות הפעמים שבלעתי לה את הנשמה, בסופו של דבר זה מפגש בין שני שונים שמצליחים לבנות אחדות בלי לאבד את עצמם.

זה יפה.✨