לפני 8 שנים. 12 בינואר 2016 בשעה 10:04
לפעמים אני חושבת איך זה בלי
מן ריק כמו סוג של וואקום בחלל
ריקנות היא דבר כל כך שיטחי וכל כך עמוק, ריק לי בפנים.
ללא שום תנועה , ללא שום תזוזה
הכל בפנים נח לו שם.
הגוף והנפש במצב סטטי.
הרגשה לא קלה...
הרגשה של פעם שהייתי בחיים הקודמים שלי.
כלום לא קורה עוד יום ועוד יום עובר, תמיד הייתי אומרת לעצמי, מה זהו? אלה החיים שאנחנו חיים?
עוד יום עובר ועוד אחד וכלום.
החיים ממשיכים.
אני לא מוכנה להתפשר, לפעמים הזמן משנה אותנו לא רק מבחוץ
גם מפנים בצדדים הכי עמוקים שלו , של החיים האלה.
טוב נו , מה עכשיו???