לפני 7 שנים. 31 בדצמבר 2016 בשעה 21:02
נפשי פצועה וריקה מתוכן.
עולמי כבה מיום ליום.
השחור עוטף אותי ברכות , משאיר לי טעם של עוד , מושך אותו אליי.
הכל נפל מגובה , אי שם בין צמרות עצים מלבלבים להם באמצע החורף. שיר ישן מזכיר לי תקופה.
מה היה לי אז ומה יש לי היום?
עולם שלם נעלם ומתפרק, שקט של שעות, חיפשת אותו .
תמיד אמרו לך תיזהרי במשאלותיך ילדה.
עוד לילה, עוד בוקר וכלום לא קרה.
קרה יותר מידי בכדיי להחזיר את הזמן.
הדמעות זולגות על זמן שלא יחזור.
זמן שלא ישכח ותמונות לכל החיים.
