Well, אולי הוא לא כזה דרמתי, אבל זו אומנות הקליק-בייט.
לאחרונה אני חולמת בעיקר על pet play, דווקא בלילות של ימים עמוסים ואינטנסיביים. יש משהו מנתק ביכולת לאפשר לעצמי לא לדבר ולדאוג שיבינו אותי בכל זאת, באופן שהוא בין חייתי למסור ומתחכך.
בחלום אני בחדר גדול, מרופד בשטיחים נעימים, כי היי זה החלום שלי, אז לפחות שיהיה נוח, או לכל הפחות אופציה לשת"פ עם חברת מגני ברכיים. ואז היא נכנסת, ויש לה צחוק שגורם לי לחייך ולנשוך שפתיים. היא עומדת שם, מחזיקה קולר, ואני זוחלת לעברה כמו כלבה טובה, בדרך אני נפרדת מהמילים שלי, גם ככה אני לא חברה של מילים בכלל, עברתי למבטים, בזה I’m goody.
"קדימה, גורה, לכאן" היא אומרת לי בקול תקיף ומסמנת עם הרגל, ואני? אני מחייכת במבט שובב שאני יודעת שהיא אוהבת, לפעמים, צריך קצת דרמה, אז אני מקשקשת בישבן (ויש ישבן), מתכדרת לתנוחת בייגלה, עוצמת עיניים.
אני שומעת את העקבים שלה מתקרבים אליי, משיכה בשיער, סטירה, קולר והאשטאג, התחלנו.
היא מוציאה לי משחק, זורקת לי לקצה השני של החדר ומורה לי להביא אותו. מזל שיש שטיח, אחרת הייתי צריכה לסגור גם שת"פ כפפות. היא נעמדת כשאני מגיעה עם המשחק בפה, היא מנסה לקחת אותו ואני נוהמת, משיכה ברצועה, שחררתי. אני עוקבת אחרי המשחק עם העיניים, מוציאה לשון ומופתעת איך בקלות נכנסתי למיינדסט של גורה. אני שמה לב שהיא שמה לב. היא צוחקת ושמה לי קצת מים בקערית, כזו מתחשבת.
ככל שהתקדמנו, ככה התנתקתי יותר מעצמי, וזה ניתוק מתבקש, קשה לחיות איתי.
למדתי להתגלגל, לנבוח ולתת יד, אבל בעיקר מסרתי את עצמי.
בסוף, אני רציתי לרצות והיא הייתה מרוצה, win win situation.
"גורה טובה", והתעוררתי.