אפשר וצריך היה לצפות שהאדון החדש (יחסית) יחזיק מעמד עוד שבועיים לפחות במיילים הארוכים והמתפייטים שלי.
בשבוע הראשון הרגשתי כנמלה בקערת סוכר, התפלשתי בכל הרהור מחשבה, ניסחתי, טרחתי, שיפצתי ושלחתי אליו.
תגובותיו היו קשובות ומפורטות, היתי כחולמת.
בשבוע השני חל סדק, יכולתי לשמוע אנחה מבצבצת פה ושם,
שלשום אמר זאת בפירוש: זה ארוך מידי ( דבריה של הסופרת עמליה כהנא כרמון בערב מחווה לרגל ה25 שנה לסיפור: נעימה ששון כותבת שירים).
בסופ"ש הוא נקט טקטיקה חדשה והרים טלפון כדי לדלג מעל המענה המפורט והמנומק לו ציפיתי ביחס לתכתובת הפוליטית, חברתית, אקדמית ולירית הארוכה שהפגזתי.
ואני שואלת, מה אורך המייל הלגיטימי בחודש ראשון להיכרות?
מן הידועות הן שגברים בוחרים בתפקיד של דום כדי להמנע משיחות נפש עם בנות זוגן.
אך ידעו נא אדוננו כי אחת המוטיבציות שלנו, השפחות, הם מיילים ארוכים כאורך הגלות
שכל מילה בהן נבררת בקפידה ואמת לאמיתה היא.
שבוע טוב לכולם!
