זה לא בלוג!

ראש משק הבית (מכל מגדר) הוא האדם האחראי לקביעת הכללים בבית ובמשפחה ולאכיפתם. מגלם את האמירה: “הבית שלך - הכללים שלך”. לרוב, תפקיד בן/בת הזוג נקרא Taken In Hand (TIH).

תפקיד זה שונה מתפקידי דומיננטיות אחרים בכך שמטרתו אינה רק “לצוות ולהעניש”, אלא להחזיק בסמכות העליונה בבית. ה-HoH קובע כיצד הבית מתנהל: מי עושה מה, תשלומים, תפריט, שעות שינה, לבוש, רכישות גדולות וכדומה, ושואף למצוא את הדרכים היעילות והנכונות לביצוע הדברים. במקרה של מחלוקת - ההכרעה הסופית היא של ה-HoH. אם דברים לא מתבצעים באופן עקבי כנדרש, תפקידו של ה-HoH לטפל בכך: למצוא דרך אחרת, להטיל ענישה, ולקבוע את רמתה.

מערכות יחסים של HoH לרוב אינן נוקשות או עתירות חוקים, אך הן יכולות להיות כאלה - בהתאם לדינמיקה. לעיתים הן מזכירות גרסה מודרנית לערכי ותפקידי המשפחה המסורתיים של שנות ה-50: מישהו מוביל, מישהו הולך בעקבותיו, מתקיימים דיונים - ול-HoH יש את המילה האחרונה.

ה-HoH אינו חייב להיות המפרנס העיקרי. BDSM או קינק אינם בהכרח חלק מהדינמיקה, והיא נפוצה גם בקרב אנשים שאינם קינקיים.

"הבסיס של משיכה רומנטית הוא למעשה תהודה אמפתית וחוויה רגשית משותפת."

ד״ר קיי

מדעי המוח מלמדים אותנו הרבה על התאהבות, משיכה ויצירת מערכות יחסים.
משיכה מתחילה למעשה בתלמוס. התלמוס הוא איבר החישה של המוח שלנו. הוא סוג של שער חושי, ולכן הוא מפרש הרבה גירויים חושיים. לדוגמה: כשאני פוגש מישהי בפעם הראשונה ואני אומר לעצמי: “וואו, היא נראת מדהים, ואני מרגיש אליהמשיכה פיזית, היא מריחה טוב, הצחוק שלה נעים לי” - אז השלבים הראשוניים של משיכה קשורים כולם לקלט חושי.

יש גם מחקר מרתק שנעשה על דייטים ראשונים על גשרים. גשר אחד היה גשר אבן, וגשר אחד היה גשר עץ רעוע ומתנדנד, ומה שהמחקר מצא הוא שכאשר יש דייט על גשר אבן, אנשים חשים פחות משיכה זה כלפי זה מאשר כאשר הם על גשר רעוע. עכשיו, מה ההבדל?

על הגשר הרעוע, שניהם קצת מפחדים.

יש גם גרסאות אחרות שבהן שני הצדדים לא מרגישים אותו דבר, למשל: אדם אחד מפחד והשני לא, אבל אז אותו אדם שאינו מפחד מוצא את עצמו דואג לאדם המפחד ומנחם אותו. גם זה יכול לעורר אוקסיטוצין וליצור קשר וחיבור.

כשאנחנו מרגישים את אותו הדבר - וזה אפילו לא חייב להיות משהו טוב, זה יכול להיות גם שלילי - זה מה שיכול ליצור משיכה. למשל, זו גם אחת הסיבות לכך שאנשים מתאהבים במכון גמילה,שירות צבאי וכו'

האם תאימות או התאמה היא יכולה להיות מוגדרת כ 'וייב' או זרימה טבעית בין פרטנרים?

האם זה יעד שאתם מגיעים אליו יחד? איך את/ה יודע/ת מתי את/ה תואם/ת עם הפרטנר/ית שלך?

​"מפגש של שתי אישיויות הוא כמו המגע של שני חומרים כימיים: אם יש תגובה כלשהי, שניהם משתנים" – קרל יונג

​אני חושב שהציטוט הזה מגלם את האופן שבו אני אוהב לראות את התאימות, כאשר יש תגובה ושינוי הדדי, סוג של סימביוזה.

אבל לא תמיד היא ברורה, מתי באמת מתבצע השינוי אצל שנינו, האם באותו נקודת זמן או במרחק זמן שאפילו חוצה את גבולות הזמן הזוגיים (גם אחרי הפרידה)?

מה היו הרגעים  שגרמו לך להבין שאת/ה תואם/ת עם השותפ/ה או השותפים שלך ואיך זה נראה עבורך?

טוב אחרי לא מעט שנים באתר הזה, בחלקו פעיל בחלקו פחות, הגיע תורי להיות מוטרד בפרטי. 

בפייסבוק זה כבר קרה, לרוב אלו נשים חרמניות (לא באמת עלי) שזורקות תמונות בעיקר לא מחמיאות של עצמן וטקסטים חסרי מודעות עם מילים "סקסיות" אבל בעיקר אגרסיביות כלפי.

אבל הינה בא בחור, עוד כינוי גנרי "עבד מחפש...." שהחליט שאני הפנטזיה שלו לשעת לילה מאוחרת ושולח לי את עצמו דוחה בסיטואציות מיניות. 

לרוב אני מגיב בהומור, אני מקצין את הפנטזיה למקום פחות נעים להם/ן,מפוצץ את הבועה...אני לא מחנך, זה חסר טעם. 

אבל הפעם הוא התעלם ממני לחלוטין, פשוט המשיך בשלשול הווירבלי וכמויות התמונות שלו כפי שכתבתי בסיטואציות מיניות דוחות...כולל הפנים שלו😱

בהחלט יש פעם ראשונה. 

והינה גם אני עברתי אותה. 

היות והוא עוקב אחרי הבלוג. עדיין לא חסמתי... נראה עם יגיב כאן כשזה פחות פרטי. 

עכשיו אני כמנהל קבוצות, מאנץ וקהילות, תמיד ממליץ לחסום, על מנת לא להתעכב.. אבל  אני סקרן לדעת מה אתם/ן ממליצים לעשות? 

האם הדיווח לכלובי שווה משהו? 

הרעיון הכללי ש“סדיסט אמיתי” הוא האנטיתזה של המזוכיסט; ושסדיסט אמיתי לא ירצה לשחק עם מישהו שנהנה מכאב אלא יעדיף מישהו שיחווה איתו שבירה - כלים שבורים, מילת בטחון באוויר, שבירה מנטאלית וכו'.

יש לי בעיה עם זה. בעיה יסודית, עמוקה, עצומה!

שלא תבינו לא נכון. אני מודע לחלוטין לזה שיש אנשים שאוהבים כאב כמתן שירות, דינמיקות של סבל, או משחקים של סיבולת. זה לגמרי תקין. אם זה מה שעושה לכם את זה וגם לפרטנר שלכם - נפלא. תהנו (אני מניח?). ואם אתם מעדיפים לשחק עם אנשים שלא רוצים או לא נהנים מכאב - יופי לכם. תמצאו את מי שמסכים לזה - מצוין.

אבל שום דבר מזה לא הופך אתכם ל“יותר סדיסטים” ממי שאוהב לשחק עם מזוכיסט. הרעיון שסדיזם נהיה “אמיתי יותר” ברגע שהצד שמקבל מפסיק ליהנות (בכל וריאציה של מה שהנאה אומרת) הוא… סליחה, שטויות. אני קורא לזה בולשיט.

כסדיסט כבד וגאה - יש דברים שאני פשוט לא יכול לעשות בלי מזוכיסט מנוסה ורב־יכולות. הגוף או הנפש של חלק מהאנשים פשוט לא מסוגלים לעמוד במה שהמוח שלי ממציא, בלי לגרום לנזק רציני ומתמשך. וזה בסדר. אני חושב שרוב האנשים לא היו יכולים לעמוד בזה. זה דורש שילוב מאוד מסוים של מיומנויות, תשוקות וכימיה.

בלי חיווט מקביל כזה אצל הפרטנר שלי - אני תקוע בלהגביל את עצמי. לא כי זה רע, הרי גיוון הוא תבלין החיים, ויש פעמים שאין לי כוח להשקיע במשחקי-על עתירי סיכון, תכנון ועוצמה. לפעמים אני סדיסט עצלן. אבל בשביל הרעיונות הגדולים - אני לא יכול להוציא אותם לפועל בלי מי שעומד מולי.

יש עולם שלם של טכניקה, אינטנסיביות ומורכבות פסיכולוגית שנפתח רק כשמישהו רוצה את הכאב, זז איתו, נושם לתוכו, ומסוגל להפוך את החוויה למשהו עמוק. מזוכיסט מיומן הוא אלכימאי של כאב ותחושה. הוא אדם שמסוגל ליצור איתך יחד הסלמה, לחקור גבולות, ולהעניק את המנעד המלא של תגובותיו.
הם השקיעו ולמדו את העבודה הקשה של להיות מזוכיסט בדסמי!

שייפט קטן מהטקסט:
ברור לי שהמזוכיסט צריך לרכוש את הניסיון הזה איפשהו; ומזוכיסט מיומן לא צומח יש מעיין מדמיונו של הסדיסט הכי מעוות בסביבה. וכן, יש העדפות שונות של אינטנסיביות, ולא כל מזוכיסט רוצה לקחת דברים לקיצון. מבחינתי כולם תקיפים.

מה עושה אדם למזוכיסט? הוא אומר לי שהוא מזוכיסט. אין צורך “להוכיח” לי את זה, ובטח שלא על ידי חשיפה לחוויות שלא מתאימות לו. ויש גם המון תוויות אחרות - כולן תקפות. פשוט זה לא הטקסט למנות אותן כולן.

רוב המזוכיסטים שפגשתי בכלל לא חווים עונג מיני ישירות מכאב, למרות שיש בהחלט כאלה שכן. שתי האפשרויות תקפות. כמעט לכולם יש סוג או שניים של תחומים שהם אוהבים ומתמחים בהן, ואז תחומים נוספים שהם פחות חזקים בהם. אפשר לחשוב עליהם כעל “מומחה בתחום מסוים” (חבלים, אימפקט , מחטים וכו' ) כאשר בתחום מסוים יש להם יכולות ברמה גבוהה במיוחד - יכולת ספיגה כקונספט פיזי/מנטאלי/רגשי/נפשי, ובאחרות פחות. ועדיין - הם תמיד שופטים את עצמם לפי הפער בין היכולות החזקות שלהם לאלו שהם פחות בטוחים לגביהן.

רוב המזוכיסטים הכבדים לא גנרליסטים. כלומר, אין להם יכולות־על בכל סוג יכולת הספיגה בתחום שלהם. צריך להיות אנושי איפשהו, גם אם אתה על-אנושי במובנים אחרים.
הסדיסט הנכון יודע לשחק לפי החוזקות של המזוכיסט ולגעת בתחומים הפחות חזקים בזהירות ובהסכמה. תחומים אלו יכולים לשמש כלי בארסנל הסאדו־מזוכיסטי. והם לא הופכים את המזוכיסט לפחות מזוכיסט.

בכל מקרה, חוזר לנושא.

אם הצד שמקבל לא מסוגל להתמודד עם התחושות - אפשר להגיע עד גבול מסוים בלבד. אתה מוגבל על ידי אותה דינמיקה והגבולות הפיזים והמנטאלים שבה.
למשל ברגע שזה "מתמסר לכאב" ולא מזוכיסט, כך שיכולת שלו מראש קטנה ( מתמסר דורש טקסט ואכן מגיע לו).

אבל כשהמישהו מולך רוצה את זה? כשהוא קופץ איתך למים העמוקים, עם עיניים נוצצות, זנב מורם, ואולי אפילו עם מוח יותר אפל משלך וארסנל גבולות ותקשורת תואם?

פאק. זה כבר אמנות במיטבה.

מזוכיסטים הם לא ההפך מסדיסטים. הם שותפים ליצירה, קונספירציה משותפת, מראה רגעית. הם אלה שיכולים לקחת מה שאתה נותן - ולבנות ממנו משהו. הם אלה שמסוגלים להביט ברעב שבנשמתך, ולפתוח בתוכם משהו שתואם, מקבל ונותן לזה ערך.

סדיזם לא דורש שהפרטנר שלך יסבול. סדיזם דורש שאתה תהנה (בכל וריאציה של המשמעות) ממה שאתה עושה.

והרעיון שההנאה מהצד השני מדללת את הסדיזם? לא. שם הוא דווקא זורח.

כי כשמזוכיסט נפתח אליך (לא למרות הכאב אלא בגללו) - הוא מזמין אותך עמוק יותר. זה מזמין אותך ללטש את המלאכה שלך, להיכנס לשטחים שלא קיימים עם מישהו שלא פוגש אותך באמצע.

סדיזם ומזוכיזם הם לא הפכים. הם ירידה משותפת לתוך רעב ותשוקה.

אז לא - לא כל “סדיסט אמיתי” נמנע ממזוכיסטים. סדיסטים אמיתיים מבינים שהמזוכיסט הנכון, אוהב-הכאב הנכון, יכול לקחת אותך רחוק יותר משאי פעם תגיע לבד.

ואם מישהו מרגיש וחושב ששבירה זה סימן להישג והיותו "סדיסט אמיתי" וההפך אם "מאזוכיסט אמיתי" טוען שהוא חייב שבירה ושניהם מציגים נטיות הרסניות - שזאת המטרה הסופית ולא המשחק המשותף. הייתי מתעמק על קנקנם לפני כל שת"פ כזה או אחר.

^-

^{I'm spinning around, move out of my way
I know you're feeling me 'cause you like it like this
I'm breaking it down, I'm not the same
I know you're feeling me 'cause you like it like this}

^-

מעטים האנשים שנפרדים
כי נגמרה האהבה
קשה כל כך לשכל לתפוס
איך יתכן שאנשים אוהבים
אבל לא יכולים להיות יחד

ברוב המקרים הפרידה מתרחשת
על רקע פערים ברצון
פערים בתפיסת העולם
פערים בשפה ההתפתחותית
פערים בסדרי העדיפויות
שני אנשים שאוהבים אהבה מהותית
ובכל זאת אין בינהם התאמה זוגית
ואין בסיס יציב לקיומה של מערכת יחסים

אהבה זה לא מספיק, זו האמת
וכמה היינו רוצים להאמין שכן
וכמה היינו רוצים שהאהבה תנצח
אבל את מי? את מה?
האהבה לא נלחמת, ההיפך
היא משחררת אותנו ממלחמה
מכבדת את רצונו ומקומו השונה של אהובינו
לא פחות מאת של עצמנו
האהבה
לא כופה דבר
לא מאיצה בדבר
לא מפחדת מלבחור מחדש

פרידה, כשהיא באה מתוך צלילות ראיה
מתוך לב פתוח ואוהב
נטולת שיפוט וכעס
מעוררת כאב מפלח
השלם עם עצמו
וישנה ידיעה פנימית עמוקה
שהאהבה לא נגמרה
רק מערכת היחסים נגמרה
וטוב ומיטיב שכך. 

דנה פוקס - פייסבוק 

סאבספייס הוא מצב תודעתי שיכול להופיע אצל אדם בתפקיד סאב בזמן אינטראקציה אינטימית או BDSM. זה שילוב של שחרור, ריכוז פנימי וירידה בעומס המחשבתי.
הגוף מוצף הורמונים כמו אנדורפינים ואדרנלין, והתחושה יכולה להיות של ריחוף, שקט, כניעה מודעת, עומק רגשי, ולעיתים ניתוק קל מהסביבה.

זה לא “אובדן שליטה”, אלא כניסה למרחב שבו הגבולות ברורים, הגוף רגוע, והחיבור לבן/בת הזוג נהיה אינטנסיבי יותר.
אצל חלק זה מרגיש כמו מדיטציה עמוקה, אצל אחרים כמו אופוריה או שלווה שמנטרלת פחדים ומחשבות.

הבסיס לזה הוא אמון, תקשורת, ותחושת ביטחון — אלה מאפשרים לסאב לשחרר ולהיכנס לחלל הפנימי הזה בלי להרגיש מאוים.

לאיזו רמת ספייס יצא לכם/ן להגיע בסשן בודד?

ואם תוכלו לשתף מה היה ואיך הגעתם/ן לשם.

מחקרים מראים שפרידות הן כמו גמילה מסמים, כי אתה כל כך מכור לתחושת האהבה הזו כך שהגוף והנפש שלך עוברים ממש תהליך של גמילה.
אתה מתאבל על אדם פוטנציאלי שחשבת שתבלה איתו את שארית חייך.
אתה מתאבל על האדם שחשבת שאתה איתו ואתה מתאבל על התוכניות שהיו לך איתו לעתיד. יש הרבה אבל בתהליך הזה.

אז מה עושים?

הייתי מזכיר לעצמי את כל הסימנים שפספסת כשהייתם ביחד שזהו האדם "הלא מדוייק לי".
היו הרבה סימנים.
פשוט התעלמת מהם כי הסקס היה נהדר או שהתעלמת מהם כי היא אמרה את הדבר הנכון באותו ערב.
התעלמת מהן כי לא רצית להיות בודד. התעלמת מהם כי אהבת את המתנה שהיא נתנת לך ביום ההולדת.
התעלמת מהם כי החברים שלך חשבו שהיא ממש מגניבה.
היו המון סימנים שהתעלמת מהם מסיבות אחרות שאתה צריך להזכיר לעצמך עכשיו. כי הסימנים האלה מתחילים להפוך לחלקים חסרים בסיפור שאתה מספר לעצמך.
אתה מספר לעצמך סיפור שזו הייתה אהבת חייך.
עכשיו אתה צריך למצוא חורים בעלילה בסיפור הזה.

כשאתה מתחיל למלא את כל חורי העלילה הזו, אתה מתחיל להבין שאולי זאת לא באמת אהבת חייך.

תתארו לכם פליי פרטי קטן בחו"ל, הזמנות אישיות רק לחברים הקרובים.

פליי בדסמי ראשון שלה, למרות שאני לא מקומי, הפליי מרגיש לי כמו בבית.

המארגנת שכרה בית 3 קומות של בדסם טהור - מרתף עם גלורי הול, מהפיר לרכב בחניה עשו בור כליאה שאם רוצים ניתן לעשות שם "מקלחת סובייטית" אפילו בחורף😱.

למעלה מטבח, חדר משחקים עם מיטה גדולה ומנוף חשמלי למשחקים ולשיבארי.

צלבים בכל מקום, גליוטינות בפינות ובקומה השלישית, חדרי סקס מפוזרים - חדר מדיקל, חדר אפל, חדר פינוקים.

הבית לא עמוס, הרוב מדברים בניהם על בינו לבינה,על מצב המדינה והמלחמה.

אני משתדל לא להתעסק, רק לספוג את האווירה ולזרום לפי צרכי המתעוררים😈

חבר מציע שנעשה קשירה ביחד, לבנות קר - החימום לא עובד, הן מתקשות להתפשט...ואני מזיע רק מהמחשבות.

קושרים, מתאמצים מפעילים את המנוף למעלים ומתחילים לשחק ביחד ולחוד...קר להן, המשחק נגמר הרבה לפני שנפתח הספייס לכולנו.

בשביל להתחמם, החלטנו לעלות למעלה, לחדרי הסקס המגוונים והניקיים - כל חדר מכיל ערכת ניקיון שלא הייתה מביישת את דקסטר.

היא נראת כל כך טעימה באותו הערב, הגוף שלה גורם לי לרטיבות במוח, אני רק רוצה להיכנס אליה, להרחיב לפרוץ עד שיש נגמר המקום ולמתוח עוד ועוד.

אני מקפל אותה על המיטה, משעין אותה עליה...חודר אליה בתנועה חדה ועמוקה...בצג, הדלת פתוחה, יש לנו צופים צעירים וסקרנים.

אני רוצה ממנה עוד, לא רוצה להפסיק, רוצה שתצעק, תתפוצץ לה שם בין קולות השיח החופר והסקס המתגלגל, רוצה אותה הכי רועשת... שכולם יכירו אותה, אך היא מתביישת - היא בבית, אבל אני תייר!

אני שמת לב לבקבוק בירה שהיא הביאה איתה, שופך את תוכנו, מלביש קונדום, משמן ודוחף לה את הפייה לתחת, היא אוהבת אנאלי...כבר שיחקנו עם בקבוקים אחרים בעבר.

אני לא מצליח להתאפק, היא טעימה ורטובה...החורים שלה רוצים ומחכים לי, אני נכנס בחלקלקות נעימה שלה ומשחק עם הבקבוק פנימה והחוצה -DP עם בירה תוצרת חול.

הצעקות של הגמירה שלה משתקים את הקומה, פתאום רק אותנו אני שומע, היא מתפתלת ומתענגת על שנינו עד שקורסת על המיטה ורגליה משחררים את עצמם מטה.

היא נראת כל כך טעימה ורטובה, אני חייב לבדוק מבפנים, אני מכניס אצבעות - הכל כל כך חלק ורטוב בפנים.

אני רוצה עוד ועוד נוזלים, האצבעות לא מפסיקות לנוע, היא משפריצה את עצמה, את המיטה, אותי.. עד שלולית מחליקה...הצעקות מחרישות אוזניים.

היא קצת מתביישת, אני שואל מה קרה?

היא עונה לי, לכלכתי, אני חייבת לסדר.

הנימוס האירופאי מפתיע אותי כל פעם מחדש,

אני אומר לה בטח יש פה איש ניקיון.

היא, זועפת בי, לא אני מנקה!

עוברים משיא האורגזמות לצוות ניקיון במלון 5 כוכבים, מנקים שנינו עד שלא נשארת אף טיפה של תחושה שהיינו בחדר.

החיוך שלה שהכל נקי ומסודר, היה כמו שמש שצצה לה ומחממת ביום קררר במיוחד.

היא נצמדת אלי, נותנת יד ואנחנו יורדים למטה, היכן שכולם... הינה היא מודה לי בסגנון האירופאי המאופק שלה.