זה לא בלוג!

אומנם לא זכינו ואת הביצוע היא "ראתה" בכלוב המכוסה...מתברר בכלל שהיא אוהדת של שוודיה🇸🇪🤦🏼‍♂️

בסיור שלי בגן החיות של עולם הדייטים וההיכרות, אני פוגש כל מיני כלובים וחדרים שכל חיה מגדירה לעצמה.

הכלוב "הנוצץ" ביותר והנחשק ביותר עבור ונילים פיצפוצים (לא רק) הוא <המונוגמיה>. אני פוגש אותו כנראה הכי הרבה, הוא הנפוץ ביותר והשקר העצמי הגדול ביותר...שווה לראות את אחוז הבוגדים.ות במרחב הוירטואלי ואחוזי הגירושין ( מציינים אי שביעות רצון מהמסגרות הקיימות : מונו שזה הרוב או לא מונו), על מנת להבין שהמונוגמיה גוססת ולא מתלוצצת עם רופאיה.
פעם, בדורות הקודמים, המונוגמיה הייתה כלוב נעול ביותר, כמעט ולא ניתן היה לברוח ממנו מבחינה חברתית.
היום, המצב שונה, המנעול כבר לא מחזיק מעמד ואנשים בורחים מהבתים (בוגדים) בלי הביקורת החברתית הקשה של פעם, שום דבר לא מצליח להחזיק את הכלוב הזה ואת המנעול.

והינה קם לו כלוב מתחרה עם שם נוצץ ולא רחוק מהמקור < מונוגמיה רגשית>.
הכלוב הזה בנוי קצת שונה אבל הבסיס שלו דומה...מה הכוונה?
מונוגמיה רגשית, זה אותו בסיס רגשי, אינטימי, מנטאלי שכולנו רוצים ומכירים - אני קורא לו הבית..כי בואו נהיה רציניים, בית יש רק אחד כמו אמא!...ולמי באמת יש זמן לנקות מליון בתים?!...חוץ מנשלטי פולי.

אז בעצם מה יש לנו?
בסיס רגשי ועומק שמתפתח לכדי בית שבו יש אפשרות לפתוח דלת או חלון לשכנים - משמע להסתכל הצידה ולבקר שכנים.ות (במקרה שלי את השכנה החייכנית עם טוסיק הברזל).
למשל אם בבית אין מדיקל מסיבות שונות ומגוונות, ויש לי שכנה שממש נהנת ממדיקל, אין סיבה שלא אבקר אותה... חשוב להזכיר שאת הבית לא מחליפים ,כי הוא פתוח לכולם, והוא זורם ומפרגן, מקום בטוח להיות בו אנחנו - אותנטיים להחריד.
בית הוא גם מקום לארח, הרי אם שנינו מרגישים בנוח בבית ובטוח לנו, אז למה לא לשתף אנשים מבחוץ ולארח אותם בבית הזה - קרי חד קרן או צעצוע.

החששות שעולים תמיד, הם שבמהלך החיפוש בבתים אחרים או אם לדייק בביקורים של בתים, מלונות, בתי הארחה וכו', נרצה לעבור להתנחל בהם כביכול.
מקרה שעל פניו קורה גם אם יש בית אחד בלבד (מונוגמיה)...אם הבית לא טוב - משמע מערכת היחסים לא טובה, לא משנה אם יש מונוגמיה או לא, הדיירים בו - בני הזוג, לא ירצו להישאר.
לכן בית חזק ואיתן ששומר על עצמו, זאת חובה בסיסית על מנת לפתוח את כל הדלתות והחלונות.

כולנו נסענו לחול, ויצא לנו לשכורים בית דרך Airbnb. בית מהמם בכלום כסף ליד הים, עם נוף מדהים וספייס מטורף שלא נוכל להרשות עבור עצמנו בבית בישראל.
אנחנו מבלים בבית החדש הזה וממש נהנים, שבועיים של טיולים וטירוף חושיים.
החשש הוא שנרצה להישאר במקום החדש, אבל למה?

הרי בבית בישראל יש לנו בית משלנו, שהשקענו בו זמן ואנרגיות, עיצבנו אותו בדמותינו, אנחנו מכירים את כל הבעיות שיש לו, החסרונות והיתרונות שלו כמו את כף היד...אנחנו יודעים הכל עליו, מהיסודות עד לטפחות.
הרי זה הבית שלנו, המקום הבטוח שלנו, הבונקר לרגשות, לתחושות והמחשבות הכי כמוסים שלנו.
ואילו הבית המהמם, הוא בית לא מוכר.
הבעיות שלו לא מוכרים לנו, אין לנו מושג כמה היסודות יכולים להיות רקובים.

חשוב לזכור, בסוף לא משנה מה הדינאמיקה....
חוזרים הביתה ביחד - תמיד שניים,
מקלפים את הבגדים ביחד,
מתקלחים ביחד,
נכנסים למיטה לישון ביחד,
מלטפים אחד את השניה בכפיות עד שנרדמים ביחד...
שלוות עולמים...פרדס חנה כרכור....סתם סתם, זה של הפולי 😀.

**חשוב לי לציין נקודה, ההגדרה לפי דעתי היא פר מערכת יחסים ולא תכונת אופי for life. מותר לשנות דעה ודרך, אנחנו משתנים והצרכים והרצונות שלנו משתנים.
***ובכלל אני כותב את דעתי כלא מומחה בעליל, רק מביע דעה כנה.

מפגש שני, הראשון היה לקפה...לא הצלחנו להגיע בכלל לקפה, אף אחד לא היה צמא אבל שנינו יצאנו רטובים.

אני שולח לה הודעה "אני קרוב אליך"
שיקגו עונה לי "איפה אתה?"
אני כותב לה "אני ברחוב @&#"
שיקגו עונה לי " אני שמה טייץ ויורדת"
אני עונה לה "בלי תחתונים"

שיקגו מגיעה תוך כמה דקות, נרגשת, מחוייכת, מתעופפת לה קצת בין פסיעה לפסיעה.
הגופים שלנו נפגשים, כאילו הם כבר מכירים שנים.
שיקגו לא מפסיקה לנשק אותי, ללטף אותי בגב, בישבן וברגליים.
אני בודק אם היא עמדה בבקשה, בודק שאין בד מיותר בין רגלייה.

הרחוב הוא רחוב הומה אדם במרכז תל אביב. שלהי הערב, אנשים מטיילים עם כלביהם, משוחחים בטלפון או יושבים בבתי קפה ומספרים על היום שהיה, רעש הרחוב לא מותר ספק שאנחנו לא לבד.

אני מושיט יד מאחורי גבה, דוחף את אצבעותי לבדוק את הרטיבות, מגשש בפעם הראשונה לשפתיה מחפש את נקודת המפגש שלהם, מותח את השפה הימנית, מכניס קצה של אצבע פנימה, מרגיש את הרטיבות והחום, בודק את השפה השמאלית, מותח אותה הצידה.
עם האצבע השניה מחדיר קצת ומושך אחורה, מחפש לי מקומות רגישים על השפתיים העליונות והתחתונות, דוחף עוד קצת אצבע אבל לא מכניס פנימה, משחק ומסתובב, משחק וקצת סוחט ...היא פולטת נוזלים שמטפטפים לי על קצות האצבעות.
אני מרגיש את החמימות וההתרגשות שלה.

היא מתביישת, נבוכה, מתקפלת לחזה שלי, מנסה להתחבא, להתחפר בו מהרחוב הסואן.
ההתרגשות ניכרת, המבט של האנשים מאחורי גבה מעורר את המיצים והמבוכה.
אני אומר לה, פומביות המועדון זו לא פומביות הרחוב, היא שוב קורסת לתוך עצמה ומצחקקת.

אני ממשיך, לחקור, לחפש...דוחף שני אצבעות ומוביל אותה הצידה, התחלנו ללכת לכיוון ביתה.
היא לא מבינה מה לעשות, המילים מתבלבלות לה, הגוף מגיב אבל אין לה שליטה.

אני לוחץ עם היד, מכווץ את האצבעות, והיא מתכווצת יחד איתי, פולטת מלל של מילים, מבלבלת לעצמה את המשפטים.

אני קשוב לכל הברה שהיא מוציאה, לכל תת תנועה שהיא משדרת.

הגענו לדלת הבניין, שיקגו פותחת את הדלת במהירה, לוקחת אותי בכוח פנימה, למחסה מפני המבטים והסביבה, קופצת על שפתיים, מוצצת אותם, מלקקת, שואבת כל פיסת עור .
אני מחזיק עם הרגל את הדלת פתוחה, לא נותן לה מחסה מלא, אבל שיקגו מושכת רוצה לברוח פנימה.
אני אומר לכי, תעלי, את תאחרי לעבודה, תחליפי את הטייץ הספוג בנוזלים, שימי תחתונים...אנחנו עוד נפגש שוב בקרוב.

פוסט חיפוש ראשון שלי ...לא לכעוס עלי.

עבור ערב קשירות חברתי דרוש באטלר:
1.יכולת שירותיות והבנה בסיסית של לתת שירות למשתתפי הערב - לדעת להיות יצוגי, להגיש, לפנות, לנקות, וכו'.
2. הבנה בהיררכיה בדסמית - להבין את מקומו מול המשתתפים, להיות נגיש עבורם ולהיות קשוב
3. שליטה עצמית במיניות - הערב הוא לא מיני אלא חברתי.
4.ידע בסיסי בשיבארי - יתרון .

* הערב הוא לא מיני, אלא חברתי.
** בערב יש ערבוב של שולטים/נשלטות ועל כן יש צורך לדעת להיות נגיש לכולם
*** זמינות ליום רביעי בערב וניידות.

המודעה היא עבור גברים ונשים, נא לפנות אלי בפרטי ליתר שאלות ופרטים.

תמונה ליחס