זה לא בלוג!

בסיור שלי בגן החיות של עולם הדייטים וההיכרות, אני פוגש כל מיני כלובים וחדרים שכל חיה מגדירה לעצמה.

הכלוב "הנוצץ" ביותר והנחשק ביותר עבור ונילים פיצפוצים (לא רק) הוא <המונוגמיה>. אני פוגש אותו כנראה הכי הרבה, הוא הנפוץ ביותר והשקר העצמי הגדול ביותר...שווה לראות את אחוז הבוגדים.ות במרחב הוירטואלי ואחוזי הגירושין ( מציינים אי שביעות רצון מהמסגרות הקיימות : מונו שזה הרוב או לא מונו), על מנת להבין שהמונוגמיה גוססת ולא מתלוצצת עם רופאיה.
פעם, בדורות הקודמים, המונוגמיה הייתה כלוב נעול ביותר, כמעט ולא ניתן היה לברוח ממנו מבחינה חברתית.
היום, המצב שונה, המנעול כבר לא מחזיק מעמד ואנשים בורחים מהבתים (בוגדים) בלי הביקורת החברתית הקשה של פעם, שום דבר לא מצליח להחזיק את הכלוב הזה ואת המנעול.

והינה קם לו כלוב מתחרה עם שם נוצץ ולא רחוק מהמקור < מונוגמיה רגשית>.
הכלוב הזה בנוי קצת שונה אבל הבסיס שלו דומה...מה הכוונה?
מונוגמיה רגשית, זה אותו בסיס רגשי, אינטימי, מנטאלי שכולנו רוצים ומכירים - אני קורא לו הבית..כי בואו נהיה רציניים, בית יש רק אחד כמו אמא!...ולמי באמת יש זמן לנקות מליון בתים?!...חוץ מנשלטי פולי.

אז בעצם מה יש לנו?
בסיס רגשי ועומק שמתפתח לכדי בית שבו יש אפשרות לפתוח דלת או חלון לשכנים - משמע להסתכל הצידה ולבקר שכנים.ות (במקרה שלי את השכנה החייכנית עם טוסיק הברזל).
למשל אם בבית אין מדיקל מסיבות שונות ומגוונות, ויש לי שכנה שממש נהנת ממדיקל, אין סיבה שלא אבקר אותה... חשוב להזכיר שאת הבית לא מחליפים ,כי הוא פתוח לכולם, והוא זורם ומפרגן, מקום בטוח להיות בו אנחנו - אותנטיים להחריד.
בית הוא גם מקום לארח, הרי אם שנינו מרגישים בנוח בבית ובטוח לנו, אז למה לא לשתף אנשים מבחוץ ולארח אותם בבית הזה - קרי חד קרן או צעצוע.

החששות שעולים תמיד, הם שבמהלך החיפוש בבתים אחרים או אם לדייק בביקורים של בתים, מלונות, בתי הארחה וכו', נרצה לעבור להתנחל בהם כביכול.
מקרה שעל פניו קורה גם אם יש בית אחד בלבד (מונוגמיה)...אם הבית לא טוב - משמע מערכת היחסים לא טובה, לא משנה אם יש מונוגמיה או לא, הדיירים בו - בני הזוג, לא ירצו להישאר.
לכן בית חזק ואיתן ששומר על עצמו, זאת חובה בסיסית על מנת לפתוח את כל הדלתות והחלונות.

כולנו נסענו לחול, ויצא לנו לשכורים בית דרך Airbnb. בית מהמם בכלום כסף ליד הים, עם נוף מדהים וספייס מטורף שלא נוכל להרשות עבור עצמנו בבית בישראל.
אנחנו מבלים בבית החדש הזה וממש נהנים, שבועיים של טיולים וטירוף חושיים.
החשש הוא שנרצה להישאר במקום החדש, אבל למה?

הרי בבית בישראל יש לנו בית משלנו, שהשקענו בו זמן ואנרגיות, עיצבנו אותו בדמותינו, אנחנו מכירים את כל הבעיות שיש לו, החסרונות והיתרונות שלו כמו את כף היד...אנחנו יודעים הכל עליו, מהיסודות עד לטפחות.
הרי זה הבית שלנו, המקום הבטוח שלנו, הבונקר לרגשות, לתחושות והמחשבות הכי כמוסים שלנו.
ואילו הבית המהמם, הוא בית לא מוכר.
הבעיות שלו לא מוכרים לנו, אין לנו מושג כמה היסודות יכולים להיות רקובים.

חשוב לזכור, בסוף לא משנה מה הדינאמיקה....
חוזרים הביתה ביחד - תמיד שניים,
מקלפים את הבגדים ביחד,
מתקלחים ביחד,
נכנסים למיטה לישון ביחד,
מלטפים אחד את השניה בכפיות עד שנרדמים ביחד...
שלוות עולמים...פרדס חנה כרכור....סתם סתם, זה של הפולי 😀.

**חשוב לי לציין נקודה, ההגדרה לפי דעתי היא פר מערכת יחסים ולא תכונת אופי for life. מותר לשנות דעה ודרך, אנחנו משתנים והצרכים והרצונות שלנו משתנים.
***ובכלל אני כותב את דעתי כלא מומחה בעליל, רק מביע דעה כנה.